סה"כ צפיות בדף

על הבלוג

על עורך הבלוג: גור מיטלמן עוסק בהוראה, מחקר ופיתוח הקשורים לתחום האנרגיה.
במקביל הוא גם כותב טורי דעה בלתי מתפשרים על הנושאים הבוערים של ימינו, ולא חדל לתאר בדרכו הייחודית את המציאות באזורנו.

יום שלישי, 3 בנובמבר 2015

כלכלה על מגש של כסף: אולי בכל זאת עדיף שירות עצמי?

סדרת הטלוויזיה החדשה "מגש הכסף" (ערוץ 8), העוסקת בכלכלת ישראל, עושה גלים ומתיימרת להוציא אותנו לרחובות אבל האמת היא, שהיא כמעט ולא מחדשת כלום. על הריכוזיות: ידענו. המונופולים: ידענו. שחיתות שלטונית: שמענו גם שמענו, וכן הלאה וכן הלאה. ובכל זאת, בפרק הראשון, ממש בשוליים, מתאר גיא רולניק בעיה קטנטנה בשם: "ההון החברתי". בטור הזה נבין מדוע "ההון החברתי" הוא בעצם הבעיה המרכזית והעקרונית כאן, ואילו המונופולים והריכוזיות הם בסך הכול התוצאה או הסימפטום. הפעם, רק אחרי שנבין היטב את שורשי הבעיה, נציע גם פתרון.

באחד הטורים הקודמים ניסינו להסביר ש"המדינה" היא הציבור עצמו ("המדינה זה אנחנו'). אין משמעות רבה להצהרה בסגנון של "המדינה מושחתת", הואיל וכל נבחרי הציבור, עובדי הציבור ומשרתיו מגיעים מתוכנו, התחלפו בתפקידם כבר קרוב ל 7 עשורים ו... עדיין אנחנו לא מרוצים. הנורמות השלטוניות לא נוצרו יש מאין, והן תוצאה ישירה של חינוך ותרבות. אף תינוק לא בא לעולם עם כוונה להיטיב עם בעלי ההון ("הטייקונים") על חשבון הציבור ביום שבו הוא יתמנה למשרה ציבורית בכירה.

"מגש הכסף" מסיטה את הדיון מהאחראיים האמיתיים למצב הכלכלי. כך, במהלך הצפייה נוצר בהחלט הרושם כאילו אנחנו, הציבור, בסדר גמור ומי שאשם זה "המדינה", הממשלה, בעלי ההון (להלן "הטייקונים") והתקשורת.
אין ספק: זה לא ממש נעים להציב מראה בפני הקהל שלך ולומר לו את האמת ישר בפנים.

אז מהי הבעיה?
ככה: הבעיה היא הגישה שלנו עצמינו או במלים אחרות: היעדר "הון חברתי". זה לא יעזור הרבה אם נצא לרחובות, אבל זה כן יעזור אם נסתכל במראה. האם אנחנו מתחשבים בזולת, האם אנחנו מכבדים האחד את השני, האם אנחנו מגבשים עמדה רק לאחר שבדקנו היטב את העובדות ולמדנו את הנושא, האם אנחנו לא נוטים לרוץ אחר העדר חיש מהר ולאמץ את עמדת הסביבה הקרובה רק כדי לא להיות יוצאי דופן, האם אנחנו מייצרים מוצר שיש בו תועלת אמיתית לחברה או שאנחנו מייצרים אותו פשוט כי יש לו קונים, האם אנחנו לא משתמשים לפעמים בפרוטקציות וקיצורי דרך? האם אנחנו לוקחים אחריות על עצמנו או שאנחנו מעדיפים להאשים את "המדינה" בכל מה שקורה לנו. זהו רבותי: "ההון החברתי".

אם כולנו ניתן את הדעת על כך אז גם בעלי התפקידים הציבוריים יתנו - פשוט לא תהיה להם ברירה. אז גם תהיה לנו ההצדקה המוסרית לבקר את מי שאינו נוהג כך. בינתיים, אנחנו מעדיפים את דרך הצביעות, שמאפשרת לנו להתלונן ולהתקומם על איש ציבור שפועל לטובת האינטרסים של בעלי ההון, בזמן שבכלל לא בטוח שאנחנו היינו נוהגים אחרת אילו היינו במקומו. וכיצד נוכל לצפות משר, ח"כ או שופט למוסר פנימי או נורמות גבוהים במיוחד כאשר לעתים קרובות הדרך לראש הפירמידה עוברת דרך קשרים אישיים, "מרפקים" וקומבינות? מצב כזה יכול להשתנות רק אם אנחנו לא נשתף פעולה עם התרבות הזו.

אבל "הון חברתי" לא מסתכם בזה. ומה עם ההתנהגות הצרכנית שלנו? לעסקאות מכירה יש שני צדדים: מוכרים, וקונים. אז בסדר, היעדר התחרות והפיקוח גרמו לכך שמחיר הבמבה בשמיים אבל רגע, מה עם הקונים? מה היה קורה אם הקונים לא היו משלמים? המחיר היה יורד משמעותית לא? כן, אבל אנחנו הקונים ממשיכים לשלם, מה שלא יהיה: טוסט בבית קפה ב 50 ₪, במבה של "אסם" במחיר של מכונת כביסה, וגם דירה מצ'וקמקת בשכונה מתפוררת ב 6 ספרות – הכול, כל מה שמוכרים לנו.

ומה עם מוסר העבודה שלנו? אתם באמת חושבים שמהנדס גרמני שולח ומקבל עשרות וואטסאפים כל יום בזמן העבודה? אתם באמת מאמינים שעובדים בארה"ב נכנסים לישיבה ומתעסקים רוב הזמן עם הסמארטפונים שלהם שמא יפספסו איזה פוסט? כמה פעמים שמעתם באירופה או באמריקה מישהו אומר "אחרי החגים"? וכמה חגים וחופשים יש שם בכלל: "כריסטמס" וראש השנה (כשבועיים) ואולי עוד כמה ימים. וכמה פה? חודשים שלמים. מהי התועלת האמיתית ("הפריון") שלנו, העובדים, בארץ הזו?

מה לגבי הפתרונות שהוצעו ב "מגש הכסף"?
בואו ונבחן את ההצעות:
א. לצאת לרחובות - ומה, נפגין כנגד עצמינו?
ב. להחליף את השלטון - נו טוב, כמה ממשלות התחלפו ב 40 שנה האחרונות? וכמה כל זה באמת הועיל לציבור? – אתם כבר יודעים לבד את התשובה.
ג. ומה לגבי הרעיון לכונן כאן "מדינת רווחה" סוציאליסטית, בדומה למה שהיה כאן לפני המהפך הפוליטי של 1977 ("מגש הכסף" – פרק 3)? אז ככה: אולי פעם זה היה מתאים, אבל תשאלו את ספרד, יוון וצרפת מה קורה כשמנסים את השיטה הזו בעולם הגלובלי והתחרותי של היום...
  
אז מה אנחנו כן מציעים?
שינוי יסודי בחינוך ובתרבות החל מגיל הינקות והלאה תוך הקפדה על כל אותם מרכיבים של ההון החברתי שאת חלקם תארנו קודם.
נכון, זה קודם כל מצריך סדר עדיפויות אחר של השקעת משאבים וזו החלטה שלטונית אבל, מבלי שנפנים את האמור לעיל, ומבלי שכל אחד ישאל את עצמו, לפני שהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי מקבלי ההחלטות, האם הוא נוהג כשורה – לא נוכל להתקדם.
נכון, זה לא ישפיע על מחירי הנדל"ן או הגז בשנים הקרובות אבל, אם נעשה את זה אז אולי בעוד כמה דורות יגיעו למשרות הציבוריות הבכירות אנשים, שיפעלו לטובת הציבור. אולי, מחירי המוצרים והשירותים ירדו לערכם הריאלי משום שהצרכנים ילמדו להתנהג כמו צרכנים. אולי, נצליח לראות צמיחה ושגשוג במשק כתוצאה מגידול בפריון.
נכון, זו דרך הרבה יותר קשה ותובענית מאשר סתם להאשים את הממשלה אבל - זו הדרך הנכונה.

אז מה דעתכם – אפשר להתחיל בשינוי כבר מהיום?
ראו גם: http://www.ptneto.co.il/b/אז_מי_כאן_מושחת_

כלכלת ישראל. האם יש פתרון?