אנחנו עם מושלם.
תמיד מחנים את הרכב בדיוק באמצע בין הפסים הלבנים כדי לאפשר גם למכוניות אחרות למצוא מקום
לידנו.
אף פעם לא עומדים עם הרכב סתם באמצע הכביש, תחנת דלק או כניסה למתנ"ס.
תמיד מתקדמים עוד כמה מטרים כדי להחנות באופן חוקי ולאפשר גם לאחרים לעבור.
תמיד מגיעים ל"קופה המהירה" כאשר באמתחתנו לא יותר מאשר 10
מוצרים.
אף פעם לא חוטאים בפרוטקציות וקשרים משפחתיים (להלן "נפוטיזם")
כדי להשיג דבר מה.
תמיד חושבים על השכנים רגע לפני שמחליטים לקנות 2 כלבים אימתניים בגודל של
גודזילה. תמיד גם דואגים שאפשר יהיה ללכת על המדרכות אח"כ. תמיד משלמים ועד בית ובזמן.
אף פעם לא מנסים ל"סדר" את ביטוח לאומי (כלומר, את האזרחים
האחרים). תמיד דורשים רק את מה שמגיע.
אנחנו עם של אנשים טובים וישרים.
הרי אנחנו מתנצלים ומבקשים סליחה כל יום
כיפור. אנחנו גם פקדנו את אוהלי המחאה החברתית, השתתפנו בהלוויה של אריק איינשטיין,
ופעם אחת אפילו התנדבנו ל"יום המעשים טובים". אז מה אם בימים רגילים
אנחנו קצת לא מתחשבים באף אחד, קצת משקרים, קצת מרמים, קצת גונבים דעת וגם קצת
מתנשאים, אז מה? לא צריך לעשות מזה עניין.
אז זה העניין: כי כל אחד כאן לוקה באגואיזם
כרוני לעיתים די קרובות אבל מה, כולנו מגיבים בהתחסדות וצדקנות למשמע כל ידיעה על
מישהו שחס וחלילה לא עצר לטרמפיסט, לקח מספר לבית המרקחת לפני שהוא נכנס לרופא, לא
אמר לנו שלום במדרגות או, וזה כבר באמת עובר כל גבול: מישהו שנכנס למעלית ולחץ מיד
על הכפתור כדי שהדלת תיסגר לפני שנוסעים נוספים יגיעו ויעכבו אותו. אין ברירה,
חייבים לתלות את כל האנשים האלה בכיכר העיר ומיד. ומה לגבי בכירים או "מפורסמים"
שהוגשה נגדם תלונה או נפתחת בעניינם חקירה? ובכן גורלם כבר נחרץ, נחתם ונגמר. אמנם
הרבה פרשות כאלו נסתיימו בלא כלום אבל זה לא מה שחשוב. מה שבאמת חשוב זה שאנחנו
יכולים לשבת על הספה מול הטלוויזיה ולהכריז עליהם "מושחתים".
ואיזה מזל שיש ותמיד יהיה את מי להאשים,
כלומר את ראש הממשלה. הרי רק בגללו אנחנו חוסמים את הכביש או עוקפים בתור. וכששואלים אותנו למה יש פה פרוטקציות וקומבינות אז התשובה
היא: "ככה זה", כאילו שמדובר במשפט פיתגורס או כח הכבידה, ומאומה לא
תלוי בנו.
{הערה פסיכולוגית מטעם המערכת: כשאומרים לך שאתה בסדר גמור והמקור לכל מצוקותיך
זה השלטון, זה מרגיע את מצפונך ונותן לך הרגשה טובה עם עצמך, ועל זה בדיוק מתבססת תעשיית
החדשות הרעות מהסוג הזה. להגיד לציבור את האמת? אז זהו שזה לא בדיוק מביא
רייטינג...}
ובכן, מבחינה מוסרית, אין ההבדל בין מי שחונה עקום ומי שמקדם עסקאות שוחד.
שניהם אינם מתחשבים בזולת, שניהם מחפשים רק את טובתם האישית ושניהם מושחתים. ההבדל
הוא בהזדמנות. לעובד הציבור הבכיר ישנה האפשרות וההזדמנות לרמות בסדר גודל הרבה
יותר גדול וגם הוא, כאשר היה אזרח מן השורה עוד לפני שהתמנה למשרה הנעלה, הסתפק
כנראה בעבירות "קטנות" יותר כמו חסימה של המתנ"ס. במלים אחרות, אם נבחרי הציבור אינם נוהגים כשורה, זה אומר משהו על הציבור, שכן אותם "נבחרים" אינם מגיעים אלינו מהמאדים, אלא מתוך הציבור עצמו.
העיקר שיש את מי להאשים...
