הודעה חשובה למשתמשי הבלוג

1. מי שמעוניין רק בתגובה מהירה, יש משבצות תגובה בתחתית הפוסט.

2. מי שמעוניין להגיב בכתב לפוסטים, מוזמן בהחלט לעשות זאת בחלון "התגובות" (ליד העפרון).
יש לשים לב ש:
- ב"בחר זהות" לסמן "חשבון גוגל" או "שם" (אפשר גם אנונימי או שם בדוי).
- לסמן את המשבצת "אני לא רובוט".
כל זה לוקח איזה 10 שניות.

3. מי שנכנס עם סמארטפון, מומלץ להקליק על "הצג את הגירסה לאינטרנט" בתחתית העמוד. כך מקבלים את כל האפשרויות.

כל מילה מיותרת

בעבר חשפתי את התופעה הישראלית המדאיגה של שימוש ב "עודף מילים".

דוגמאות בולטות:

"קיבלתי קנס כספי" - ובכן כל קנס הוא כספי. קנס זה עונש כספי.
"מפלגה פוליטית" - אז זהו שכל מפלגה היא פוליטית. מפלגה היא תנועה פוליטית.
"בוא נלך ברגל" - איזה מזל שיש אפשרות כזו, כי אני חשבתי ללכת על הידיים.

"הוא התגרש מאשתו" - איך אפשר להתגרש מאישה אחרת?
"עברה לי מחשבה בראש" - איפה עוד הייתה המחשבה יכולה לעבור?

"תצא בחוץ" - לאן עוד אפשר לצאת?
"זה היה מקרה של מוות טרגי" - זאת בניגוד למקרים אחרים, בהם המוות היה מה זה משמח. 

לאחרונה, נמצאו עוד כמה ביטויים:
"לפנינו חשיפה ראשונה" (אמצעי תקשורת) - ובכן, אם זה לא לראשונה, אז זה לא חשיפה. ויש גם את "גילויים חדשים".
"ירדו לי דמעות מהעיניים" - מהיכן עוד יכולות דמעות לרדת?
"יש גשם בחוץ" - איפה עוד יכול לרדת גשם, במקרר?

"לפי התחושה האישית שלי..." - כיצד תחושה יכולה להיות לא אישית?

וכמו כן, "סיכוי מתמטי" ו "שחיתות מוסרית".


מזל שמילים לא עולות כסף...

קטע משיחה אמיתית

ידידה ותיקה לגור: "אנחנו תמיד שמחים שאתה מגיע לביקור, איתך אף פעם לא משעמם".
גור לידידה ותיקה: "ביום שבו אמות משעמום, תהרגו אותי".

על החיים ועל המוות

לחיות אפשר הרבה פעמים, אבל למות אפשר רק פעם אחת...
(מתוך טור הדעה "ניפגש בספארי")

ניפגש בספארי

לאחרונה נדמה שהספארי בר"ג פשוט עבר לשכונה שלנו (גם כן בר"ג).

עליתי במדרגות הבית המשותף, ואז קרה הגרוע מכל: מולי הגיח אחד הדיירים מלווה בכלב בגודל של ג'יפ ניסאן מודל 2015.

כמו תמיד, נצמדתי למעקה אחוז פחד ואימה עד חלוף הסכנה, כאשר אני מגן על עצמי עם כל מה שעומד לרשותי כלומר, הסמארטפון.

אמר לי השכן: "מה אתה חושש, הוא מעולם לא עשה לך דבר".

עניתי לו: "תראה, לחיות אפשר הרבה פעמים אבל למות, אפשר רק פעם אחת"...

בסיפור הזה יש הרבה יותר מאשר אנקדוטה קטנה. האמת היא, שדבריו של השכן הם סממן של תופעה חברתית חדשה שבה אנשים פשוט חדלו להתחשב בזולת וכדי להצדיק את התנהגותם, הם נעזרים בהסברים ותירוצים שההיגיון הוא איך לומר, מהם והלאה.

מה זאת אומרת "הכלב שלי מעולם לא עשה לך דבר"?

ראשית כל, לא קרה דבר מפני שבכל הפעמים הקודמות נזהרתי (...). איננו יודעים מה היה קורה אילו נתקפתי פתאום אומץ של מאלף אריות והחלטתי לצעוד היישר לתוך מסלולו של הכלב...

שנית, במקרה זה כמו בתאונות דרכים, אין שום משמעות לסטטיסטיקה אישית. גם אם אתקל בכלב 100 פעמים ללא קושי ורק בפעם ה101 אחטוף, זה עדיין יהיה יותר מדי...

שלישית, נניח שהייתי עובר שם עם ילדה בת 3. אני מת לדעת כיצד השכן היה מסביר לילדה שאין ממה לפחד, כאשר היא רואה כלב הגדול ממנה בערך פי 4 ונראה מדאיג יותר מהמכשפה אורסולה מ"בת הים הקטנה"...

המאמר המלא בקישור הבא:

http://www.ptneto.co.il/b/ניפגש_בספארי

ספארי ר"ג. האם הוא עבר לשכונה שלנו?

הפגנת יוצאי אתיופיה - פרטים חדשים

{הערה: קטע זה הוא סאטירי ואין לייחס לנאמר בו שום משמעות אחרת או ניסיון לפגוע}

האתיופים מוחים על כך שהשוטרים שהיכו את החייל בן העדה לא הועמדו לדין.

לטענתם, אילו זה היה חייל בעל צבע עור בהיר, אזי הייתה העמדה לדין.

פרקליטות המדינה בתגובה: טענת האתיופים אינה רלבנטית, שכן אילו היה זה חייל בעל צבע עור בהיר, אזי השוטרים לא היו מכים אותו מלכתחילה...

זאת ועוד, בחוות הדעת המלומדת אשר פרסמה הפרקליטות נאמר: "בנסיבות החמורות שנוצרו, בהן חייל כהה עור מסתובב חופשי באין מפרע ברחובות העיר, תגובתם התוקפנית של השוטרים הייתה טבעית לחלוטין, והסתמכה על העיקרון שאין הגנה טובה יותר מאשר התקפה מונעת".

דו"ח ועדת האו"ם לבדיקת אירועי "צוק איתן" - הממצאים

{הערה: קטע זה הוא סאטירי ואין לייחס לנאמר בו שום משמעות אחרת או ניסיון לפגוע}

להלן הממצאים העיקריים:

• הוועדה הופתעה מכך שישראל בחרה להשתמש בנשק אמיתי על מנת להגן על אזרחיה.
• הוועדה קבעה שאף על פי שישראל פעלה ע"פ החוק הבינלאומי, מדובר בפשעי מלחמה.
• הוועדה מצאה שפגיעות רבות בנפש בצד הפלסטיני נגרמו כתוצאה מצפיפות אוכלוסין גבוהה במיוחד ברצועת עזה, ולא כתוצאה מפעולותיה של ישראל. עם זאת קבעה הוועדה, שאילו הייתה ישראל נלחמת על פי הסטנדרטים הנהוגים במדינות רבות החברות באו"ם, אזי צפיפות האוכלוסין בעזה הייתה פוחתת באופן משמעותי כבר ב 67 או 73 ואז, כל המשבר הנוכחי היה נמנע.
• הוועדה דחתה את טענות ישראל באשר לכך שחמאס ביצע פשעי מלחמה. ע"פ הערכת חוקרי הוועדה ומיטב שיקול דעת חבריה, הירי המסיבי של הרקטות מרצועת עזה לעבר ישראל לא היה פשע מלחמה, אלא חלק מניסוי ארטילרי שבא לבדוק האם חוקי הפיזיקה אותם מלמדים בבתי הספר עדיין נכונים. הראיה המרכזית אותה הציגו החוקרים היא שחלק גדול מהירי בוצע מבתי הספר עצמם, וההסבר ההגיוני היחידי לכך הוא שזה היה הדגמה לתלמידים במעבדה.
• הוועדה דחתה את טענות ישראל על כך שהחמאס בחר להשתמש בבטון, ברזל ואוקיינוס של כסף שקיבל בשנים האחרונות על מנת לבנות מנהרות תקיפה במקום להביא לעזה שגשוג וצמיחה. לטענת מומחי הוועדה, החמאס היה עסוק בתכנון העימות הצבאי הבא, ולכן לא היה טעם רב בהקמת בתי חולים, בתי מלון ומתקנים תעשייתיים, אשר ממילא היו נופלים כאשר חיל האוויר הישראלי היה מגיב לירי מהרצועה.
• הוועדה קבעה שמנהרות התקיפה של החמאס הן לגיטימיות אף על פי שמטרתן היא לבצע פיגועים בישובים בעוטף עזה, ישובים בהם מתגוררים אזרחים חפים מפשע. ע"פ יועצי הוועדה, בישראל כולם "אחים", ורוב האזרחים שירתו או משרתים בצבא, כך שאין כאן באמת חפים מפשע.

יו"ר הוועדה אף הוסיף, כי בניגוד לוועדות או"ם אחרות שהוקמו בשנים האחרונות, הוועדה הנוכחית הקפידה לעשות עבודה אובייקטיבית, ללא כל הטיה מכוונת כלפי צד זה או אחר בסכסוך, וכך תעשה גם בעתיד.

דו"ח ועדת האו"ם: העיקר שהאיזון נשמר...

מת לחיות 4

נולדה לי אחיינית רביעית (!)

מצד אחד, כשיש לך אחייניות, אתה לא יודע אם למות מדאגה או למות מגעגועים.

מצד שני, כשיש אחייניות, אז טוב יותר לחיות.

בקיצור, אני עכשיו "מת לחיות 4"...

לא רק באגדות

מזל טוב לאחיינית הבכורה שלי נועה! (בת 6). הנה קטע לכבודה:

ילדות קטנות אוהבות מאד אגדות.

באגדות, יש נסיכות וכרכרות וארמונות.

בחיים כבר אין כרכרות, אבל יש עדיין דודים שאוהבים מאד את האחיינים שלהם.

באגדות אין אמצע. אתה או נסיך או צפרדע.

ובחיים יש אותי. ואני, אינני נסיך ואף לא צפרדע אבל בשבילי, נועה היא אגדה...

עם כסף לא הולכים למכולת

נכנסתי למכולת ושילמתי עם כסף קטן.

שאלו אותי מיד: "האם אתה נשוי?"

עניתי: לא.

אמרו לי: "אם היית נשוי, לא היה לך כסף קטן".

עניתי: אם הייתי נשוי, לא היה לי גם כסף גדול...

ל"ג בעומר, לא רק פעם אחת בשנה

לפני כמה ימים ישבנו מס' חברים בסאונה יבשה.

פתאום נכנסה גברת עם בקבוקון של קקאו או מקאו, כדי לטפטף קלות על גחלי הסאונה. זהו פטנט ידוע ומחזה מאד שכיח במחוזותינו. בד"כ, זה מפיץ ריח יער משכר ברחבי הכבשן.

רק שהפעם, במקום ניחוחות של קקאו (או מקאו) במרחב החמים - פרצה דליקה...

למשך איזה 5 שניות הרגשתי כמו תפוח אדמה בל"ג בעומר, עד שהתעשתנו והכרענו את השריפה עם קצת מים וקצת מגבת. כוחותינו שבו בשלום הביתה.

           

אח"כ שאלו אותי איך היה השבוע בספא אז אמרתי: היה אש...

ויהי אור

לאחרונה נתקלתי בחברה שמשווקת לאירופה תאורת רחוב חסכונית.

בסוף הפגישה אמרתי להם: אתם ממש אור לגויים.

סערת "נאום הבהמות" - פרטים חדשים

{הערה: קטע זה הוא סאטירי ואין לייחס לנאמר בו שום משמעות אחרת או ניסיון לפגוע}

עודד קוטלר משיב לביקורת הקשה בעקבות "נאום הבהמות" שנשא אתמול.

לטענתו, דבריו הוצאו מהקשרם ולא הובנו כהלכה.

קוטלר: כשאמרתי "עדר של בהמות מלחכות קש", לא התכוונתי למצביעי הליכוד מהפריפריה, אלא להמוני השיינקינאים שנוהרים לשוק האורגני בנמל ת"א כל יום ששי כדי לרכוש מזון צמחוני.

מעת לעת, ישנו איזה "אמן תורן" שמפליא בנו את תגליותיו המדעיות מסמרות השיער. זה התחיל עם "הצ'חצ'חים" של דודו טופז, נמשך עם תיקי דיין, לאחרונה גרבוז ועכשיו הגיע תורו של קוטלר. וכל פעם שהדבר מעורר סערה ציבורית סוערת במיוחד, חוזר האמן מסביר ומבהיר, כמו גם מתנצל שלא לומר מתחרט.

אז ככה: ביננו, התכוונתם למה שאמרתם, ואמרתם למה שהתכוונתם. אלו היו נאומים שהוכנו בקפידה מבעוד מועד, ולא איזו פליטת פה בקפה ג'ו באלנבי.

אז אנא, אל תנסו לעשות סיבוב פרסה רק בגלל שהתגובה הציבורית היא לא מה שתכננתם, אלא פשוט עימדו באומץ מאחורי דבריכם ועמדותיכם ואז – נוכל להתווכח.

מגיבורי האור לגיבורי החושך

יכול להיות שהמשבר ביחסי ישראל-ארה"ב נובע מזה שאין לנו כאן יותר גיבורים?

בארה"ב יש תמיד נשיא כל יכול חזק ויציב. פעם גם פה היה שלטון יציב.
אבל היום, הממשלה מתחלפת בערך כל עונה.

בסרטי פעולה אמריקאים ישנו תמיד גיבור על כל יכול שמצליח לגבור לבדו על כל הרעים: רמבו, שוורצנגר, איירון מן.

פעם גם לנו היה את יהורם גאון שהרחיק עד לאנטבה כדי להציל שבויים ישראלים בסרט של מנחם גולן. (עד היום לא הבנתי אם זו עלילה בדיונית או שזה מבוסס על סיפור אמיתי...)

אבל בסרטים ישראלים כבר מזמן אין רמבו.

בקבוצות NBA, ישנו תמיד איזשהו כוכב עליון כל יכול: מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס.

פעם גם פה היו. 
כל אחד ידע מי זה אלוף משנה טליק ברודיק ומי זה ארכיבישוף הניצחון מ. י. ק. י ברקוביץ'.

אבל במכבי ת"א כדורסל של היום, איננו יודעים אפילו את שמות השחקנים.

אז מה, נגמרו לנו הגיבורים? לאן נעלמו בר כוכבא, בן גוריון, יוני נתניהו ומיקי ברקוביץ'.
האם נשארנו בעצם רק עם קצב, אולמרט ו...אורן חזן?

האמריקאי הממוצע איננו יודע כמעט מאומה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא אינו יודע מה יש בבקעת הירדן או מה המרחק בין כפר סבא לקלקיליה. מה שהם יודעים זה שפעם אגרוף של בן גוריון או שמיר על השולחן היה אגרוף, ואילו היום אנו די מפולגים ומפוזרים, ללא יכולת להתלכד סביב הנהגה אחת או מטרות מוסכמות.

אז אם אנחנו רוצים "להישאר על המפה", אולי כדאי שנתגבש וגם אם אפשר, שנמצא איזה גיבור אחד או שניים.

מי שלא קופץ כתום

מנכ"ל אורנג': "יש לנתק את הקשר עם ישראל". 

נהדר. עכשיו יהיו פחות אנטנות, פחות קרינה, פחות אינספור וואטסאפים מיותרים, ופחות צלצולים מטרידים ברכבת. 

חבל ש"סלקום" ו"פלאפון" לא מסרו הצהרה דומה.

אילו הייתי שר התקשורת, הייתי שולח לאורנג' איגרת ברכה.