אקזיט? לא בכל מחיר... (על משמעותה של הצלחה עסקית)

{הערת המערכת: זהו מאמר דעה משותף לי ולבלוגר אחר: ינון בוים}

לצערנו, היום המדד היחידי להצלחה עסקית הוא הכסף, וכאן אנחנו טועים. בואו ונראה למה.

כמה פעמים שמעתם על איזה צעיר מחונן, יוצא 8200 או ממר"ם, שהקים סטארט-אפ בעמק הסיליקון ומכר אותו במאות מיליונים לאיזה חברה אמריקאית? הרבה אה. אבל כמה פעמים שמעתם או התעניינתם במוצר או השירות שאותו הוא מכר. במלים אחרות, כמה פעמים התעניינתם בתועלת האמיתית שהוא בעצם הביא? לא הרבה אה.

רגע, יכול להיות שזה גאדג'ט שהולך לגרום לכך שבני נוער יתמכרו למשחקי מחשב במקום להכין את שיעורי הבית וללכת לחוג הוקי, ויכול להיות בכלל שזו תוכנה לאבטחת מידע שנועדה כדי להגן מפני תכנה לפריצת מידע (ווירוס), שאותו פיתח ישראלי אחר...

אפשר להתווכח אם צריך לייצר סיגריות או אלכוהול, שהרי מצד אחד העולם היה כנראה מקום טוב יותר בלי כל זה ומצד שני, המוצרים האלה גורמים להנאה לא מבוטלת בקרב המשתמשים וזו בהחלט יכולה להיחשב כתועלת. נכון? לא כל כך, משום שהצורך בהנאה הזו (או התועלת) קיים רק בתנאי שכבר נחשפנו לזה. אילו לא היו מגלים לנו את סגולות הטבק מלכתחילה, כנראה שזה לא היה חסר לנו במיוחד... זו גם לא חכמה גדולה לגרום לאנשים להתמכר למשהו ואז לטעון שזהו מוצר מבוקש...

ועוד משהו: אם לא נייצר ווירוסים, ולא נייצר גם את האנטי – ווירוסים, נראה לי שכולם יסתדרו יופי עם זה.

בעולם מתוקן (כלומר בעולם כמו שהיה פעם), הצלחה אינה נמדדת רק על בסיס עובר ושב. יתרה מכך, מן המפורסמות היא שאדם אינו נטמן בחלקת אבותיו כאשר חבילת דולרים באמתחתו. אם כך, כנראה שלא פחות חשוב מהתוצאה (יתרה) זה הדרך, וכנראה שכדאי שנשאיר מאחורינו עוד משהו חוץ מאשר תדפיס תנועות.

אפשר לייצר מה שרוצים, ואפשר שמה שאנחנו מייצרים רווחי מאד ואפשר שפחות, אבל חשוב תמיד לשאול האם המוצר או השירות שאנחנו מספקים אכן מועיל.

אז הגיע הזמן לנסח את הכלל הראשון:

כסף איננו מטרה, אלא אמצעי. אמצעי כדי לייצג את התועלת האמיתית שאנו מביאים לסביבה, ואמצעי כדי לייצג את התועלת שאנחנו מייחסים לתוצרת של הסביבה.

אם כך, אז מה ההבדל בעצם בין צעיר שמוכר גאדג'ט חסר כל תכלית (שלא לומר מזיק) ב 100 מיליון דולר ובין מישהו שנכנס לבנק ושודד 100 מיליון דולר? ההבדל היחידי הוא כנראה שהדבר השני אינו חוקי, מה שמביא אותי לנושא השני: הגבול הדק שבין חוק, צדק ומוסר.

אנשי עסקים שעושים הרבה כסף על גבי הציבור, ופוליטיקאים ואנשי ציבור שמפרסמים את עצמם על חשבון הציבור, מתהדרים לעתים קרובות בכך שמה שהם עושים הוא "חוקי", מה שאומר שככל הנראה נעשה מעשה לא צודק, לא מוסרי ושנגרם עוול אישי או ציבורי - רק שהמחוקק המקומי עדיין לא הספיק למסד את החקיקה שתאסור על אותו מעשה.

אז הנה לכם הכלל השני:

חוקים אינם מטרה, אלא אמצעי. אמצעי כדי ליצור עולם צודק יותר, והוגן יותר.

הסיבה היחידה שיש חוקים בעולם, היא שישנם אנשים לא מוסריים ושלכל אחד יש מצפון שונה. אם כל האנשים בעולם היו מוסריים – לא היה צורך באף חוק. כל יום נחקקים בעולם חוקים נוספים, כדי למנוע מעשים לא מוסריים שהיו "חוקיים" עד היום. ולכן העובדה שמשהו נעשה "לא בניגוד לחוק" לא הופכת אותו למוצדק.

אז יכול להיות שבעצם אין הבדל עקרוני בין שודדי בנקים וסטארט-אפיסטים ישראלים בעמק הסיליקון?

ראו גם:

http://www.ptneto.co.il/b/עוד_כיוון_אפשרי_גם_חוקי_וגם_מוסרי_

אקזיט בעמק הסיליקון. כמה זה עולה לנו?

המדינה - זה אנחנו

{הערת המערכת: זהו מאמר דעה משותף לי ולבלוגר אחר: ינון בוים}

בישראל, נפוץ מאד השימוש השכיח והקלוקל במונח: "המדינה". ובכן, מהי משמעות המילה?

לואי ה 14 אמר: "המדינה - זה אני" כדי לבטא את מהות השלטון האבסולוטי והריכוזי אותו ייצג, אבל נדמה שגם היום, כמעט 400 שנה אחרי, לפחות בארץ ישנם רבים הסבורים שכל מה שצריך לעשות זה להפקיד את השלטון בידי אנשי סגולה, אשר ייטיבו וידעו להנהיג את פשוטי עם.

מאז קום המדינה כבר כיהנו בכל התפקידים האפשריים אינסוף אנשים, אינספור קואליציות, ממשלות, ראשי ממשלה, שרים, ראשי עיר, מפכ"לים, רמטכ"לים ומנכ"לים. אבל מה, רוב רובם של בעלי התפקידים לא הצליחו במיוחד (וזאת בלשון המעטה, אם קוראים את דוחות מבקר המדינה...). יוצאים דופן כמובן הם אלה שנרצחו או מתו בטרם עת שכן אלו תמיד היו מושלמים, ותמיד יהיו חסרים.

כל בעלי התפקידים האלה הגיעו ויגיעו מתוכנו. הם ישבו בסלון כמונו וקיטרו, הם עמדו ברחובות וצעקו "צדק חברתי", הם הפגינו בכיכרות "מושחתים נמאסתם" והם רצו "עתיד טוב יותר לילדים של כולם". אבל אז הם כבשו בצורה דמוקרטית את השלטון (או קיבלו מינוי פוליטי או שסתם דוד שלהם סידר להם), נכנסו לתפקיד ואז: הצליחו לעשות עבודה פחות טובה מקודמיהם.

אז ככה: מדינה היא בסך הכל ארגון (או סדר) מדומיין, שמתקיים רק בזכות האמונה של האנשים שחיים בתוכה (ומחוץ לה) בסדר הזה. ה"מדינה" - זה אנחנו. אם משהו לא בסדר ב"מדינה" אז משהו לא בסדר אתנו, ואם לא הצלחנו עד עכשיו (7 עשורים !) אז יכול להיות שאף פעם כבר לא נצליח.

מה שעוד מפתיע, הוא הקונצנזוס בדבר זכותם של מגזרים או אנשים מסוימים "לקבל כסף מהמדינה". ספורטאים, אמנים, נכים, נפגעי צה"ל ומי לא? לכולם מגיע! באמת, באמת שמגיע! אבל מי משלם להם? "המדינה"? הצחקתם אותי. אתם משלמים להם! צריך להבין, הארגון שנקרא "מדינת ישראל" איננו גוף עצמאי ונפרד. לצערנו, זה ארגון שאינו עובד למחייתו ואין לו כסף משלו. אין ל"מדינה" גם אוצרות או משאבים משלה. הכל שייך לאזרחים, לנו, וכל הכסף הזה בא מאתנו (בצורה של מסים ותמלוגים).

אם אתם באמת חושבים ש"המדינה" צריכה לממן נסיעה של איזו מתאבקת בסגנון יווני-רומי לקירגיסטן (איפה זה?) אז זכותכם. רק לפני זה תשאלו את עצמכם בבקשה שתי שאלות: א. האם זה יותר חשוב לכם למשל, מסלילת רכבת מהירה לעבודה? וב. האם הייתם מוכנים לתרום מכספכם האישי לנסיעה הזו? תשאלו את עצמכם את השאלות האלו גם בכל פעם שאתם מביעים הזדהות עם חבר, שכן או סתם מישהו שראיתם בטלוויזיה, ואתם ממש בטוחים "שהמדינה עשתה לו עוול".

ומה זאת אומרת "המדינה צריכה לדאוג לכך שמפעלים לא ייסגרו"? מדוע צריך לסבסד מפעלים לא רווחיים? מדוע צריך לעזור דווקא לעובדים האלה? מה עם עצמאים שמנסים לקדם מיזמים עסקיים שונים בארץ, בזמנם ועל חשבונם. מעולם איש לא שאל מדוע "המדינה" לא עוזרת להם. מדוע הם פחות חשובים מאחרים?

ומה פשר ההתבטאויות בסגנון של: "תודה למפעל הפיס", "האירוע בחסות ראש העיר", "תודה לשרה", "ביטוח לאומי אתך ברגעים החשובים של החיים", "בזכות מנכ"ל הטוטו" ועוד המון "תודות" לכל מיני בעלי תפקידים.

איך שאני מקנא בכל בעלי התפקידים האלה. הם בטח מאוד עשירים אם הם יכולים לממן באמצעות ההון הפרטי שלהם הקמת כבישים, אצטדיונים והיכלי תרבות מפוארים.

אז זהו שלא, כי עובדי הציבור הם לא אלה שמשלמים. הם אוספים הרבה מאוד כסף מהציבור בשביל לחלק אותו מחדש, בדרך כלל בצורה לא כל כך טובה, כאשר חלק משמעותי מהתקציב הולך לפרסום ויחסי ציבור עבורם באופן אישי ועבור הארגון שבראשו הם עומדים. אני עדיין לא הבנתי לשם מה צריך לעשות פרסומת לחברת החשמל, מס הכנסה, בנק ישראל ומשרד המשפטים. מה יש להם תחרות? יש לי עוד אפשרויות? הלו, זה הכסף שלנו! לא חבל?

עובדי הציבור מקבלים משכורת שבין 40,000 לבין 100,000 ש"ח לחודש, לא כולל תנאים סוציאליים, הטבות וטובות הנאה לכל החיים. במקביל הם גם בונים לעצמם אחלה תדמית ויוצרים קשרים חשובים מאד עם אנשים חשובים מאד (כל זה גם כן על חשבוננו). בקיצור, הם עושים עלינו קופה ממש לא רעה. (יכול להיות שצריך לעדכן את הנוסחה מ"עובדי ציבור" ל "עובדים על הציבור"?)

הם מספרים לנו שהם נתנו "מיליונים לניצולי שואה", "עשרות מיליונים לקשישים" ו"מיליארדים לעיירות הפיתוח" כאילו שזה מכיסם האישי, וכאילו שזה ברור מאליו שעזרה למפעלים בפריפריה עדיפה על פני בניית כבישים ומחלפים. הם רוצים שנבחר בהם שוב. הם רוצים שנבחר בהם במקום מי שעכשיו, כי הם הרי יודעים לחלק יותר טוב את הכסף שלנו. ואנחנו, נמשיך להאמין שכל פעם שאנחנו מצביעים, אנחנו משפיעים. נמשיך להצביע למועמד המועדף עלינו ואחרי שנתאכזב, נמשיך גם לקטר ולהגיד ש "המדינה" לא בסדר.

אז מה עושים?

קודם כל וראשית כל עלינו לשנות את הגישה ולהבין את הדברים הבאים:

• הצלחה או כישלון ברמה הלאומית אינם תוצאה של בחירת איש ציבור (או בעל תפקיד) כזה או אחר.
• למרות שלכולם באמת מגיע ואנחנו באמת רוצים לעזור לכולם – אין אפשרות כזאת.
• אין כל צורך להודות ל"מפעל הפיס" או לראש העיר.
• שורש הבעיה הוא אנחנו עצמנו, כל אחד מאתנו.

ומה לא בסדר אתנו? על זה נדבר באחד המאמרים הבאים.

ראו גם:

http://www.ptneto.co.il/b/המדינה_זה_אנחנו

יום הבסטיליה. מה הקשר בין צרפת שלפני המהפכה ובין ישראל של היום?

השכלה גבוהה? לא בבית ספרנו

{הערה: קטע זה הוא סאטירי ואין לייחס לנאמר בו שום משמעות אחרת או ניסיון לפגוע}

משרד האוצר החליט על קיצוץ נרחב של מאות מיליונים בהשכלה הגבוהה.

התגובות הסוערות לא אחרו לבוא:

ועד ראשי האוניברסיטאות: "עד עכשיו היה לנו מספיק כסף כדי ללמוד יותר ויותר על פחות ופחות. מעתה נצטרך להסתפק בלדעת פחות ופחות, על יותר ויותר. בשנה הבאה כנראה שנפתח מחלקה חדשה למדעי הויקיפדיה".

נציגי המרצים מתחום מדעי הרוח והחברה: "זו החלטה רעה, שכן היא פוגעת אנושות ביכולתנו להסתובב בעולם ולהשמיץ את מדיניות ישראל".

יו"ר התאחדות הסטודנטים: "גזירה קשה מאד עבורנו. עכשיו יהיו פחות קורסים, פחות מבחנים ופחות עבודות להגיש. לא יודע איך נסתדר עם זה".

גורם בכיר בממשלה: "החלטנו להעביר כספים רבים מההשכלה הגבוהה לישיבות לאחר שהשתכנענו שפיתוח המשק וביסוס עליונותה הצבאית של ישראל אינו קשור כלל להשכלה וקידמה, אלא ללימוד תורה והאמונה שהכל פשוט יסתדר איכשהו".

מנהיגי העדה החרדית ברכו על ההחלטה ואמרו: "אנחנו הרי מתנגדים ללימודי הליבה (השכלה בסיסית) אז שנתמוך בהשכלה גבוהה?". לדבריהם: "הגענו להישגים כבירים גם בלי שום השכלה כללית ולראיה, הציבור החרדי ממשיך להצביע לנו פעם אחר פעם".

סטודנטים בארץ. למצולמים אין קשר לכתבה.

לא שחור ולא לבן (על גזענות נוסח ישראל)

{הערת המערכת: טור דעה זה הינו משותף לי ולבלוגר אחר: ינון בוים}

"היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" אמר הנביא ירמיהו. למזלו של הנביא, הוא אינו חי בתקופה הנוכחית משום שהיום היו מאשימים אותו מיד בגזענות בשל השימוש במילה "כושי". האמת היא שירמיהו בכלל לא חשב על זה, והכוונה במשפט שלו היא שאדם (או אפילו עם) אינו יכול לשנות את אופיו באופן מהותי. אבל מה זה משנה? פה היו מרשיעים אותו מיד חד וחלק, ואנחנו היינו צריכים לחפש לנו נביא אחר.

גם "הכושים העבריים" מדימונה לא ממש מתביישים בכינוי. אבל עושה רושם שבשנים האחרונות החברה שלנו החליטה שמחיקת המילה "כושי" מהלקסיקון פוטרת אותה מהמאבק האמיתי בגזענות, ומנקה אותה סופית מכל אשמה.

אנחנו חברה גזענית אבל זה לא הכל, אנחנו גם עצלנים. שילוב יוצאי אתיופיה למשל באופן מלא בחברה זה תהליך קשה: זה מדיניות קליטה, זה חינוך, זה סובלנות, זה סדר עדיפויות. בקיצור: קשה. אבל אנחנו ישראלים, לא? וישראלים עושים קיצורי דרך. אז במקום להתאמץ, החלטנו לעשות תיקונים קלים של טרמינולוגיה.

אז החלטנו ש"כושי" זו מלה אסורה כי באנגלית זה יוצא "Negro" וזו נחשבת למילת גנאי. וחוץ מזה, למונח "כושי" אין מקבילה בצד השני של המתרס. הרי "שחור" זה הפוך ל"לבן" ו"אפרו-אמריקאי" זה נניח הפוך ל"מזרח אירופאי" אבל "כושי"? מה ההיפך של זה?

נהדר, מצאנו את הבעיה. עכשיו הכל בסדר. כל עוד נשמיט את המלה "כושי" ונסתפק רק ב: "שחור", "כהי עור", ו"אפרו-אמריקאי" אז הכל בסדר גמור, כי זה בסדר גמור לתייג ולסווג אנשים רק על פי צבע עורם, במיוחד אם מדובר בצבע מסוים ("אתיופים"). שמעתם פעם מישהו אומר "אחינו בהירי העור" או "קהילת המזרח אירופאים"?

אז מה, יוצאי הונגריה הם סתם ישראלים אבל יוצאי אתיופיה הם "אתיופים"? מה נותן לנו הצורך הזה לתייג ולקטלג קבוצות מסוימות באוכלוסיה? ("האתיופים", "הגרוזינים", "הרוסים") אולי זו הנטיה להכליל היכן שאפשר, אולי זה הצורך בתחושת עליונות ועודף חשיבות, ואולי זה גם הצורך להזהיר.

ואי אפשר הרי לכתוב טור על גזענות בלי לדבר (קצת) על גדולי הגזענים בחברה הישראלית כלומר: התקשורת, הממסד והאליטות. אני מודה, לא בדקתי זאת, ואם אני טועה קבלו את התנצלותי מראש, אבל אני מרשה לעצמי לנחש שכל המגישים הבכירים בטלוויזיה לא חיים בשכונות שבהן מרבית הדיירים הם שחומי עור ואף לא מחפשים את מעונם במקומות כאלו מלכתחילה. אני גם די בטוח שאם היה מתברר להם שזה המצב הם היו מעתיקים את מקום מגוריהם מיידית. כנ"ל בקרב קציני צבא בכירים, שרים, שופטים, אנשי אקדמיה ועוד. אבל מה? העיקר שהם עומדים או יושבים בתוך המסך שלכם וכל כך מזדעזעים מתופעות גזעניות, עד שהמסך שלכם הופך מלבן לשחור.

לאחרונה, בעת הפגנות יוצאי אתיופיה, שודרה בטלוויזיה כתבה על בעלי דירות שנמנעים מלהשכיר דירות לבני העדה האתיופית. מיותר לציין שבתום הכתבה פניהם של מגישי המהדורה נראו מופתעים עד כדי חיוורים כשלג תוך כדי שהם מלמלים משהו כמו "זה לא ייאמן". אין ספק, זו הפתעה בסדר גודל של התגלית שהעולם עגול ולא שטוח.

מעניין כיצד מסקרים אמצעי התקשורת את הסוגיה האתיופית בימים כתיקונם. מה, יכול להיות שכל הנושא הזה בכלל לא מעניין אותם, אבל בגלל שכעת יש הפגנה גדולה אז שידור של כתבה כזו מביא רייטינג? לא, לא יכול להיות. הם הרי עיתונאים הגונים. הבעיה היא רק בעלי הדירות.

אז לא, הבעיה היא לא בעלי הדירות. בעלי הדירות הם אנשי עסקים פרקטיים ומנוסים, שמזהים מקילומטרים לקוחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, ולא רק יוצאי אתיופיה. הבעיה היא כמו שאמרנו: חוסר הנכונות של החברה כולה לקחת חלק בתהליך השילוב של בני העדה.

ומה יוצא לנו מכל זה? הפסד גדול. כלכלה עוסקת בתועלת (או מיקסום התועלת) וכדי להפיק תועלת צריך קודם כל - אנשים טובים. הואיל והחוכמה והכשרון אינם נחלתם הבלעדית של עדות מסוימות, אלא קיימים ונמצאים בכל, לרבות יוצאי אתיופיה, אז אי שילובם של הנ"ל בחברה אקויולנטי פשוט לפגיעה מובהקת בפריון ובייצור. כלומר, כל הסיפור הזה הוא לא רק פגיעה באתיופים, אלא פגיעה בכולם.

ונסיים בעוד תופעה מקוממת, והיא החנפנות, הלקקנות והאפליה המתקנת כלפי אוכלוסיית כהי העור (וואו, איזה מזל שנזהרתי לא לומר "כושים"). יש לי הצעה מהפכנית: שלא תהיה אפליה, ואז לא יהיה צורך באפליה מתקנת. אני מציע להעניש בחומרה את המפלים והגזענים, במקום להיות צבועים. אין צורך ששדר כדורגל יפריז במחמאות כלפי שחקן ממוצא אתיופי כשהוא מנתח את יכולתו המקצועית. אין גם צורך להצטלם במיוחד עם ילד שחום עור בתשדירי הבחירות. אפשר פשוט להסתפק בהתייחסות שווה לכולם תמיד. אפשר לדאוג לשבויים ללא קשר לצבע עורם, ואפשר להתייחס בסובלנות לספורטאי זר מקמרון גם אחרי שעשה טעות, ולא להעלות אותו באותו יום על מטוס, או חס וחלילה להציע לו לחיות בכלוב. אפשר פשוט להחליט שכולנו בני אדם.

באחד הטורים האחרים ניסינו להסביר ש"המדינה" היא הציבור עצמו ("המדינה זה אנחנו'). אין משמעות רבה להצהרה בסגנון של "המדינה מושחתת", הואיל וכל נבחרי הציבור, עובדי הציבור ומשרתיו מגיעים מתוכנו, התחלפו בתפקידם כבר קרוב ל 7 עשורים ו... עדיין אנחנו לא מרוצים. הנורמות השלטוניות לא נוצרו יש מאין, והן תוצאה ישירה של חינוך ותרבות. כך גם בעניין הגזענות: אף תינוק לא בא לעולם עם דעות קדומות בנוגע לעדה האתיופית.

לכן, הפתרון יכול לבוא רק מלמטה כלומר, שינוי יסודי בחינוך ובתרבות החל מגיל הינקות והלאה. נכון, זה לא ימגר את תופעת הגזענות בשנים הקרובות אבל אולי בעוד כמה דורות נתחיל לראות תוצאות.

נכון, זו דרך הרבה יותר קשה ותובענית מאשר סתם להאשים את הממשלה אבל - זו הדרך הנכונה.

אז מה דעתכם – אפשר להתחיל בשינוי כבר מהיום?

 בעיית הגזענות בארץ. האם מצאנו סוף סוף את הפתרון?

הסכם הגרעין עם איראן - הממצאים

{הערה: קטע זה הוא סאטירי ואין לייחס לנאמר בו שום משמעות אחרת או ניסיון לפגוע}

• פרויקט הגרעין האיראני יהיה אך ורק למטרות שלום כלומר: איראן תמשיך בפיתוח נשק גרעיני אימתני. {הערת המערכת: במזרח התיכון להגיד "גרעין למטרות שלום" זה בערך כמו להגיד "חזיר למטרות כשרות". אגב, מי שמעוניין בשלום ושגשוג באזורינו לא חייב אנרגיה גרעינית. הוא יכול לנסות להסתפק בכמויות אדירות של אנרגיה בצורה של נפט, גז טבעי ואנרגיות מתחדשות}.
• תחסם האפשרות בפני איראן לפעילות חשאית לייצור חומר בקיע. אז זהו שאי אפשר בדיוק לחסום או לפקח על פעילות חשאית, שכן מדובר בפעילות חשאית.
• תחסם האפשרות להפקת אורניום מועשר לרמה גבוהה (דלק לייצור פצצת אטום) בשתי ערים: נתנז ופורדו. ומה עם המקומות האחרים? זה בערך כמו להגיד שמעתה רצח ייחשב לעבירה פלילית חמורה רק בקרית גת ונהריה.
• איראן תחדל להפיק אורניום מועשר בנתנז, אבל כשליש מהצנטריפוגות הפועלות לצורך ההעשרה יישארו. מדוע? משום שהפרת הסכמים זו תכונה איראנית ידועה, והואיל ויש לצפות שזה מה שיקרה גם הפעם, יש להשאיר להם את האמצעים הנאותים לשם כך. לכן הוחלט גם לאפשר את המשך פיתוח טילי השיגור לטווח רחוק.
• איראן לא תוכל לעשות ניסויים בראשי נפץ ונשק גרעיני מתקדם, אבל רק לתקופה מסוימת. אחר כך אלוהים גדול. 
• תכנית השלום הזאת של איראן עולה הרבה מאד כסף. לכן על מנת שאיראן תוכל להמשיך בתכנית המבורכת הזו ללא דחוי, הוחלט להסיר ממנה את הסנקציות הכלכליות לאלתר.
• במקרה של הפרת ההסכם מצד איראן כלפי המעצמות, יגישו המעצמות התנצלות מראש בכתב, ויוחלט על מתווה חדש של סבב התחנפויות בינלאומי.
  

  

  פרויקט הגרעין האיראני: טוב שיש הסכמה...

תגובות הממשל האמריקני להסכם לא אחרו לבוא:

הנשיא אובאמה: "מחויבותנו לישראל עדיין גבוהה, ונגדיל את מאמצנו לחיזוק ביטחון ישראל, דבר אשר ישראל תזדקק לו מאד בעקבות ההסכם הזה".

מזכיר המדינה ג'ון קרי: "זה נכון שהמגבלות שהוטלו על איראן תקפות רק לשנה הקרובה, אבל מה שיקרה לאחר מכן זה כבר לא באחריותי שכן בעוד שנה אני מסיים את הקדנציה שלי".

מתווה הגז: השאלות החשובות, וגם התשובות

{הערה: נושא הגז זוכה לסיקור נרחב מאד באמצעי התקשורת ובכל זאת, רובנו די מבולבלים.

טור זה הינו ייחודי ומיוחד במובן הזה, שכותב המאמר אינו מייצג אף צד בעניין, ומשתדל להציג את הדברים כפי שהם, ללא כל משוא פנים. כל הנתונים החשובים מונחים על השולחן, והדיון נערך בשפה פשוטה וקליטה לכל}

אחת הבעיות בוויכוח הגדול סביב נושא הגז, היא שכל אחד מהצדדים טוען שיש צד אחד שצודק לגמרי, וצד אחר שטועה לחלוטין. הבעיה השנייה היא שהרבה מאד (והרבה מדי) אנשים קודם כל גיבשו את עמדתם, ורק אח"כ טרחו ללמוד את הנושא. והבעיה השלישית: אנשים סבורים בטעות שכל מה שצד אחד מרוויח, זה בהכרח בא על חשבון הצד השני (כלכלה איננה משחק סכום אפס).

כדי להבין את המצב האמיתי, בואו ננסה לענות, מאד בקצרה, על כמה שאלות חשובות.

מהם שדות הגז?

בשנים האחרונות התגלו סמוך לחופי ישראל (כ 100 ק"מ) מס' מאגרי גז טבעי (או שדות גז), שהגדולים ביניהם הם "תמר" ו"לוויתן". "תמר" הינו שדה פעיל החל מ 2013, ואילו "לוויתן" עדיין בפיתוח (גודלו בערך פי 2 מ"תמר"). הסערה הציבורית נסובה על עתיד "לוויתן" והשדות האחרים, בהיבטים של מבנה הבעלות, ומחיר הגז העתידי לצרכנים.

מי מחזיק בבעלות על שדות הגז?

הגז שייך למדינת ישראל ואילו שותפות הגז (היזמים) קיבלו זיכיון לחפש, לפתח, להפיק ולמכור את הגז בתנאים מסוימים. מאחר ולשלוש חברות מסוימות יש שליטה (רוב באחוזי הבעלות) בשני המאגרים הגדולים, "תמר" ו"לוויתן", נוצר כאן מעין מונופול.

מיהם הצרכנים?

מתקנים תעשייתיים לרבות תחנות כח של חברת חשמל, תחנות כח פרטיות, מפעלים וכדומה. האזרחים מושפעים ממחיר הגז בעקיפין: דרך מחיר החשמל ודרך מחירי המוצרים.

על מה בדיוק נסוב הוויכוח הגדול בין מצדדי ההסכם המתגבש ("מתווה הגז") ובין מתנגדיו?

על שני דברים עיקריים: הסכמה על מחיר התקרה של הגז לצרכנים ודרישה לפירוק המונופול.

חברות הגז טוענות שתקרת המחיר הנוכחי (כ 6 דולר ליחידת אנרגיה) נמוכה מרוב המקומות בעולם ואילו המתנגדים טוענים שזהו מחיר גבוה ביחס למקובל בעולם, מי צודק?

האמת היא, שאף אחד !

מדוע? משום שהמחיר עצמו אינו רלבנטי. מה שאולי חשוב זה היחס בין המחיר ובין עלות ההפקה. עלות הפקת הגז משתנה מאד ממקום למקום, וזאת משום שבכל מקום ישנם תנאים גיאולוגים שונים ומרחקים שונים מהמאגר לצרכנים היבשתיים. קשה יותר ויקר יותר להפיק גז במים עמוקים (ישראל למשל) מאשר פצלי גז ממאגר יבשתי (ארה"ב למשל). לעומת זאת, זול יותר להפיק גז במים עמוקים ולהוביל אותו לחוף יחסית קרוב (ישראל), מאשר להפיק גז במימי אוסטרליה, ולהוביל אותו בצורה נוזלית לסין או יפן. בהקשר זה, גם ההשוואות לגז המצרי או לגז מ"ים תטיס" בעבר לא מועילות במיוחד.

ובכל זאת, הגז הישראלי זול יותר מרוב מדינות המערב (לעתים אפילו זול בהרבה), ויקר יותר מארה"ב (מאגרים יבשתיים), ומס' מדינות בעולם שלישי (עלויות ובירוקרטיה פחותים בהרבה).

האם היחס הגבוה מאד בין המחיר הנוכחי (כ 6 דולר) לעלות ההפקה העומדת על כ 0.5 דולר, מלמד על כך שמדובר ב "שוד" מצד שותפות הגז?

לא בהכרח.

מדוע? משום שיש לקחת בחשבון גם את עלות פיתוח המאגר, עוד לפני הפעלתו. ב"תמר" זה היה משהו כמו 4.5 מיליארד דולר בעוד ב"לוויתן זה בערך 7 מיליארד דולר (מתוכם עד כה הושקעו כבר כ 3). את ההשקעה הזו צריך היזם (כלומר, שותפות הגז) להחזיר תוך זמן סביר (תקופה זאת נקראת: "תקופת החזר") ע"י ההכנסות ממכירת הגז. ברור למשל שאילו עלות פיתוח "לוויתן" הייתה רק 3.5 מיליארד דולר, יכלו שותפות הגז להוריד את המחיר נניח, ל 3-4 דולר. ישנה מחלוקת מסוימת בנוגע לעלות פיתוח "ליוויתן" (האם באמת צריך להשקיע עוד 4 מיליארד דולר או פחות) אבל, זו לא צריכה להיות בעיה גדולה לרכז מס' הצעות "עד המפתח" (Turnkey) מקבלני הנדסה גדולים כדי לקבל הערכה סבירה.

אז איך יודעים אם מדובר ב"שוד הגז", או שמא העסקה היא הוגנת כלפי היזמים?

בעולם הפרויקטים, במקום תקופת החזר, מקובל יותר לדבר על שיעור התשואה ליזם או במלים פשוטות: שיעור הרווח השנתי על ההשקעה בפרויקט (בעגה המקצועית, IRR). התשואה אמורה לשקף את הסיכונים שרואה היזם בתחילת הפרויקט (לרבות האפשרות שלא יימצא גז, כפי שכבר קרה בעבר). לכן, הגיוני להתבונן בפרויקטים אחרים בעולם בהיקף ורמת סיכון דומים לזה של "לוויתן" כדי שנוכל להשוות. התשואה הצפויה ב"לוויתן" היא כ 20%. 
ומה מקובל בעולם?

אז זהו, כאן ישנו פער עקרוני מהותי ביותר בין הערכת שני הצדדים: העבודה שנעשתה ע"י סרג'יו אסקארי, עבור ועדת ששינסקי (ועדה מטעם הממשלה), התבססה על מחקר של פרופ' פינדיק שהראה שהתשואה המקובלת בעולם הגז נעה בסביבות ה 10%, ולכן במקרה של "ליוויתן" אכן מדובר ב"גזילה" ויש להוריד את המחיר לאלתר.

אבל, שותפות הגז טוענות שאסקארי וששינסקי שגו בהבנת המחקר וה 10% שהם מצטטים זה לא התשואה אלא מחיר ההון המשוקלל של הפירמה (בעגה המקצועית, WACC) שהינו נמוך משמעותית מהתשואה בפרויקטים. ע"פ שותפות הגז, מתוך אותו מחקר עצמו, התשואה בעולם היא מעט מעל 20% כך שהמחיר הנוכחי הוא הוגן.

אין ברשותי את הדו"ח המקורי ולכן אינני יודע אצל מי הטעות אבל, זו לא צריכה להיות בעיה עבור הממשלה למצוא ולבדוק. זו נקודת מחלוקת מהותית ביותר ויש לסיים את ה"חקירה" הזו במהירה. כל הוויכוח על המחיר עומד על העניין הזה.

הערה: למי שרוצה להתעמק בסוגיית הסיכון וחישוב התשואה הנאותה, יש לשים לב שפרויקט הפקת הגז נעשה במס' שלבים עיקריים: סקר גיאולוגי, קידוח בארות ניסיון ("אקספלורציה"), ולבסוף פיתוח המאגר עד להפקה מסחרית. בכל שלב נדרשת השקעה כספית אחרת אשר הולכת וגדלה ככל שהפרויקט מתקדם. גם גובה הסיכון הולך ומשתנה עם הזמן. ברור למשל, שהסיכון לאי מציאת הגז אינו חל על סה"כ ההשקעה בפרויקט אלא רק על ההשקעה שנעשתה עד לאקספלורציה, משום שאם תגלית הגז אינה משכנעת (כלומר אין וודאות נאותה באשר לכמות, איכות וכדאיות כלכלית), אז לא ממשיכים בפרויקט.

מכל מקום, הערכת התשואה הנאותה לפרויקטים מסוג זה, כפי שעשה למשל פרופ' פינדיק, צריכה לקחת בחשבון את הדברים האלו ואם המחקר שלו רלבנטי לפרויקט "לוויתן", אז אפשר להתייחס אליו כמקור ייחוס.

מה בנוגע לסוגיית הייצוא. מה נכון יותר, לאפשר לשותפות הגז ייצוא נרחב או לא?

לייצוא ישנם יתרונות וחסרונות. 

מצד אחד, ייצוא עשוי להוביל לפגיעה פוטנציאלית בביטחון האנרגטי של ישראל משום שע"פ הדעה הרווחת בקרב גיאולוגים שונים, אין בשטחי ישראל עוד מאגר בסדר גודל של "לוויתן" ואם כך המצב, אז ייצוא יקטין ויגביל באופן משמעותי את עתודות הגז של ישראל.

מצד שני, שותפות הגז טוענות שללא ייצוא אין הצדקה כלכלית לפיתוח "לוויתן". גם "ועדת צמח" (ועדה של משרד האנרגיה) טוענת כך.

אגב, מאחר ומתווה תקבולי המס מהייצוא הינו סבוך, לא ברור (לי לפחות) מהו בדיוק גובה ההכנסות של המדינה ממסים על ייצוא ובאיזה טווח זמן.

השוק בארץ קטן. האם במקרה של עודפי גז גדולים יכול להיות ששותפות הגז יעדיפו לייצא את הגז במחיר נמוך יותר מאשר בארץ?

לא, בגלל "תקרת המחיר הכפולה". המתווה הנוכחי קובע שהמחיר בארץ יוצמד למחיר הייצוא רק כלפי מטה כלומר, אם למשל המחיר לאירופה יהיה נמוך יותר מ 6 דולר (בערך), אז המחיר בארץ יוצמד למחיר לאירופה אבל אם המחיר באירופה יהיה נאמר 7-8 דולר, אז המחיר בארץ עדיין יישאר מתחת ל 6 דולר.

האם זה נכון שיש לזרז את חתימת ההסכם המתגבש ("מתווה הגז") כדי ש "לוויתן" יוכל להתחיל לספק גז לישראל?

כרגע אין מחסור אמיתי בגז משום ששדה "תמר" כבר פועל ויספק גז למשק הישראלי ב 20 שנה הבאות.

אבל, מאחר וחברת החשמל ויצרני חשמל פרטיים עוברים בהדרגה לשימוש בגז, ישנו צורך במה שמכונה "יתירות": גיבוי לאספקת גז במקרה של תקלה בשדה "תמר" שתשבית את ההפקה למשך למעלה משבוע. תקלות כאלו כבר התרחשו בעולם וישנה סבירות להתרחשות כזו גם בארץ. נפח הגיבוי הנוכחי עשוי לא להספיק. לעומת זאת, שדה "לוויתן", בגלל גודלו העצום, בהחלט יכול לתת את המענה לצורך הזה.

לממשלה יש גם מס' סיבות טובות אחרות לקדם את המתווה: א. ככל שיוקדם מועד הפעלת "לוויתן", כך יקדימו להגיע תקבולי המס ממנו (תוספת נאה לתקציב המדינה) ב. ככל שיוקדם מועד ההפעלה, כך הרווחיות של היזמים תהיה גבוהה יותר (משום שפיתוח המאגר כבר החל), מה שמחזק את עמדת הממשלה במחלוקת עם היזמים על המחיר.

האם אי אפשר להשיג "יתירות" ובטחון אנרגטי פשוט ע"י הנחת קו צינור נוסף ממאגר "תמר"?
כרגע ישנו רק צינור אחד מ"תמר" והנחת צינור שני אמנם יכולה להועיל, אבל רק עד גבול מסוים. זאת משום שהשימוש בצינור השני יכול לתת מענה למצב של תקלה בצינור (הראשון), אבל זה לא יעזור במקרה של תקלה באסדה עצמה (רעידת אדמה, תקלה טכנית, וכו'), מאחר ויש רק אסדה אחת אשר נמצאת באזור גיאוגרפי מסוים.

האם שותפות הגז יכולות לנצל את העובדה שהן מונופול ולדחות במכוון את פיתוח "ליוויתן" בכדי להפיק רווחים מופרזים מ"תמר" שבבעלותן?

לא ממש. ההסכם הנוכחי קובע לוח זמנים מחייב למועד הפעלת "ליוויתן" (2019).

שותפות הגז התקוממו בעבר נגד המלצות ועדת ששינסקי להקפיץ את שיעור המס (רטרואקטיבית) על הרווחים ממשהו כמו 20% ל 60%, בטענה שזה יביא לירידה ברווחיות שלהן. עם זאת, למרות שההמלצות אומצו בסופו של דבר במלואן, החליטו השותפות בכל זאת להמשיך בפיתוח "לוויתן". האם אין כאן רדיפת בצע?

לא בטוח.

מנקודת המבט של היזמים, וגם ע"פ תורת המימון, יש הבדל גדול מאד בין המצב בתחילת המיזם (או הפרויקט), כלומר לפני החיפושים, ובין המצב היום. בראשית הדרך, המיזם עמד על סיכון גבוה בין היתר משום שהגז עדיין לא נמצא (ואף לא הייתה ידועה כמותו, איכותו, והמשתנים הגיאולוגים). היום, מאחר ואי הוודאויות האלו כבר הוסרו וחלק גדול מעלות פיתוח המאגר כבר הושקעה, אז מבחינה כלכלית עדיף להשלים את הפיתוח ולהפיק גז, גם בתנאי מכירה פחות טובים. ע"פ תורת המימון, הרווחיות חייבת לשקף את הסיכון, ושיעור הסיכון הרלבנטי הוא זה שהיה בתחילת המיזם, ולא כעת.

שותפות הגז טוענות שמדיניות הממשלה "מרחיקה" יזמים מכאן. האם זה נכון?

מה ש"מקרב" או "מרחיק" יזמים מפה וגם מכל מקום אחר בעולם זה בעיקר התשואה והוודאות העסקית.

לגבי התשואה, כבר הסברנו קודם. המחלוקת עומדת על נתון מסוים שכאשר נבין אותו נדע אם המחיר הנוכחי הוגן מצד היזמים, או לא.

באשר לוודאות העסקית, הנקודה הקריטית היא, שזה נמדד ע"י מוסדות בינלאומיים כגון הבנק העולמי. מוסדות אלו משקללים מס' פרמטרים לרבות מצב גיאופוליטי, בירוקרטיה, וודאות מיסויית ושלטונית.

מצבה הגיאופוליטי של ישראל אינו מזהיר אבל גם מצבה של מצריים למשל אינו מזהיר ובכל זאת ישנם יזמים המתעניינים בחיפוש גז שם. בירוקרטיה ממשלתית יש בכל מקום במערב. זה לא שבארה"ב אתה מקבל זיכיון לקידוח גז במפרץ מקסיקו תוך שבועיים. עם זאת, אפשר וצריך לייעל בהרבה את מנגנוני השלטון כאן.

בהיבט הוודאות המיסויית והשלטונית, שינויים רטרואקטיביים אינם רצויים, ומעמידים את ישראל במקום נמוך במדרג העסקי שכן אי יציבות שלטונית בנוגע למיסים ותמלוגים גורמת, בין היתר, לקשיי מימון עבור היזמים והמשקיעים. בנקודה הזו הממשלה חייבת להשתפר ואחת האפשרויות היא, לעשות עבודה יותר מקיפה ויסודית לפני מתן רישיונות וזיכיונות בפרויקטי תשתית גדולים.

האם מונופול גז זה דבר בעייתי?

לא בהכרח. מונופול שפועל בתנאים הוגנים ומבוקרים יכול להיות פתרון סביר.

דווקא "פתיחת השוק לתחרות" לא בטוח שתועיל. מדוע? כי בשוק קטן כמו ישראל הכנסת שחקנים נוספים יכולה להביא לעלייה במחירים, הואיל ובמצב זה כל שחקן צריך להקים את תשתיות ההפקה שלו בנפרד, מה שעשוי לייקר.

ישנה טענה החוזרת ונשמעת, שחברות הגז ביצעו עבירה פלילית כאשר לא ביקשו פטור מהסדר כובל, מה שגם הופך את המונופול לבלתי חוקי. האם זה נכון?
ישנן טענות בקשר לעבירות פליליות מסוגים שונים אותן ביצעו לכאורה שותפות הגז לרבות: אי בקשת פטור מהסדר כובל, הפרת הסכם הזיכיון, אחזקת יתר של רישיונות, הפעלת קרטל, קונספירציה ושוחד של עובדי ציבור. אז ככה: אין בידי כל ראיות בעניין ואין באפשרותי לגבש כל עמדה בנושא. מה שאני כן יודע להגיד זה שיש בישראל מערכת שלטון חוק (משטרה, פרקליטות, בתי משפט), ומי שכל כך בטוח שבוצעה עבירה על החוק ע"י איזשהו צד בעניין (שותפות הגז, ממשלה, אחר), יואיל נא להגיש תלונה על מנת שהאמת אולי תצא לאור.

האם ישנו מתווה חלופי, שיבטיח מחירים נמוכים יותר עבור הצרכנים?

כן. אפשר להציע לשותפות הגז לעשות סוג של "אקזיט".

מה זה אומר? יציאה למכרז חדש על הבעלות על "לוויתן" והזכות להפיק ממנו גז. היזם שיזכה, יצטרך להציע סכום נאה לשותפות הגז הנוכחית בעבור רכישת הזיכיון ופיתוח המאגר עד כה. סכום זה צריך להיות גבוה בהרבה ממה שהשותפות השקיעה. למשל, אם עד כה הושקע 3 מיליארד דולר, סכום הרכישה יוכל לעמוד על משהו כמו 4-4.5 מיליארד דולר. זהו "אקזיט" יפה מאד עבור שותפות הגז הנוכחית שתקבל 1-1.5 מיליארד דולר במזומן.

במקביל, יצטרך היזם החדש גם להציע מחיר אטרקטיבי עבור הצרכנים, נניח 4.5 דולר (במקום המחיר הנוכחי 6).

למה כל זה משתלם ליזם החדש? הרי הרווחיות שלו תקטן משמעותית יחסית לשותפות הנוכחית. נכון, אבל שכפי שהוסבר קודם לכן, שיעור הסיכון כעת בפרויקט הינו נמוך בהרבה מהשיעור המקורי, ולכן גם רמת הרווחיות (או התשואה) לה מצפה היזם כעת היא נמוכה משמעותית, נניח 10% תשואה במקום 20% המקורי.

זאת הפואנטה. כולם מרוויחים: שותפות הגז עשו "אקזיט" נאה של איזה 1.5 מיליארד דולר, הצרכנים משלמים 4.5 דולר ליחידת אנרגיה במקום 6, והבעלים החדש של מאגר הגז מרוויח 10% בסיכון יחסית קטן.

כמובן, כל זה תלוי בנכונותן של שותפות הגז לעשות "אקזיט" ובתנאים האלה, וגם ביכולת לנהל מכרז חדש שיוביל לתוצאות הרצויות. בנוסף, מתווה כזה יוביל לעיכוב בהפעלה של "לוויתן" ויש לכך גם משמעויות אחרות בהיבט הלאומי כפי שנדון קודם לכן.

ולסיום, הן שותפות הגז, והן ממשלת ישראל אומרים שהגז שנמצא הוא מעין "מתנה" עבור כולנו. האם זה נכון?

אז זהו שבחיים אין ארוחות חינם, ואין גם מתנות כך סתם.

ראשית כל, במחיר המסתמן במתווה הגז הנוכחי, יוצא שהגז הוא לא כל כך זול. שנית, גז (כמו פחם ונפט) הוא משאב מתכלה, וכל הגז שנמצא ויימצא בסוף ייגמר – מה לעשות. שלישית, קידוחי גז בלב ים כמו גם הנחת תשתית ארצית לטיפול והולכת גז כרוכים בסיכונים ביטחוניים ובטיחותיים כאחד ורביעית, הגז אינו באמת "ירוק" וידידותי לסביבה כפי שמציגה תעשיית הגז (וגם ממשלת ישראל) וכפי שהציבור נוטה לחשוב (הידעתם למשל שהשימוש בגז טבעי גורם להתחממות גלובלית?). אנרגיות מתחדשות כמו שמש למשל הן בלתי נדלות, בטוחות יותר, וידידותיות לסביבה בהרבה.

דוגמה מספרית: כדי לספק את כל צריכת החשמל בישראל (24 שעות ביממה) באמצעות אנרגיית שמש בלבד, דרוש שטח קרקע בסדר גודל של 800 קמ"ר בנגב (פחות מריבוע של 30 ק"מ על 30 ק"מ), שזה פחות מ 4% משטח הקרקע בישראל.

לדעתי, ישראל אינה צריכה להתבסס על הגז בבניית הביטחון האנרגטי שלה לטווח ארוך. כאמור, כל הגז הזה ייגמר, מתישהו. הכיוון הנכון הוא התייעלות אנרגטית ומעבר לאנרגיות מתחדשות. במקרה זה יש גם הרבה פחות קשיים עסקיים, משפטיים, ורגולטוריים שכן לאף אחד אין מונופול על השמש או הרוח. ואגב, אין כל צורך להמציא את הגלגל. פתרון מהסוג הזה כבר מבוצע הלכה למעשה במדינות רבות כמו גרמניה.

אז מה המסקנה?
שצריך לתת גז ולעבור לאנרגיות מתחדשות...

גז טבעי בישראל: גם זה ייגמר בסוף.

ונעבור לפרסומות

מה זאת אומרת פרסומת של חברת חשמל.

ואם אני לא מרוצה מהחשמל שלהם מה אני יכול לעשות, להתחבר לעמוד חשמל בארגנטינה?

ומה זאת אומרת פרסומת של נובל אנרג'י לגז טבעי.

ואם לא מתאים לי המחיר שלהם מה אני אעשה, יעבור לגז מזגנים?

ומה זאת אומרת פרסומת של ביטוח לאומי.

למי עוד אפשר לפנות בסיום שירות המילואים, לשירותרום?

מי שרוצה לעשות סרטון תדמית במסווה של פרסומת אז ככה:

א.  שיעשה את זה על חשבונו ולא על חשבוננו.

ב.  שלפחות ידייק בעובדות וימנע מהטעיה מכוונת של הציבור כמו בדוגמאות להלן:

נובל אנרג'י: "הגז הטבעי ידידותי יותר לסביבה". כן, אולי ביחס לפחם וסולר, אבל ביחס לאנרגיות מתחדשות כמו שמש למשל, גז טבעי הוא הרבה יותר מזיק. זה לא חכמה גדולה להציג חלופה גרועה ואז להראות שהאלטרנטיבה שאתה מציע טובה יותר...

ביטוח לאומי: "הביטוח הלאומי נועד כדי לספק לכל התושבים את הביטחון הכלכלי שלהם". אז זהו שהשאלה היא לא רק למה הוא נועד, אלא גם מה הוא עושה בפועל... נדמה לי שהביטחון הכלכלי היחידי שיש בביטוח לאומי הוא של הבכירים והמנהלים שם, שגורפים משכורות עתק עם פנסיות מטורפות (נחשו על חשבון מי?).