{הערת המערכת: זהו מאמר דעה משותף לי ולבלוגר
אחר: ינון בוים}
לצערנו, היום המדד
היחידי להצלחה עסקית הוא הכסף, וכאן אנחנו טועים. בואו ונראה למה.
כמה פעמים שמעתם על
איזה צעיר מחונן, יוצא 8200 או ממר"ם, שהקים סטארט-אפ בעמק הסיליקון ומכר
אותו במאות מיליונים לאיזה חברה אמריקאית? הרבה אה. אבל כמה פעמים שמעתם או
התעניינתם במוצר או השירות שאותו הוא מכר. במלים אחרות, כמה פעמים התעניינתם בתועלת
האמיתית שהוא בעצם הביא? לא הרבה אה.
רגע, יכול להיות שזה
גאדג'ט שהולך לגרום לכך שבני נוער יתמכרו למשחקי מחשב במקום להכין את שיעורי הבית
וללכת לחוג הוקי, ויכול להיות בכלל שזו תוכנה לאבטחת מידע שנועדה כדי להגן מפני
תכנה לפריצת מידע (ווירוס), שאותו פיתח ישראלי אחר...
אפשר להתווכח אם צריך
לייצר סיגריות או אלכוהול, שהרי מצד אחד העולם היה כנראה מקום טוב יותר בלי כל זה
ומצד שני, המוצרים האלה גורמים להנאה לא מבוטלת בקרב המשתמשים וזו בהחלט יכולה
להיחשב כתועלת. נכון? לא כל כך, משום שהצורך בהנאה הזו (או התועלת) קיים רק בתנאי שכבר
נחשפנו לזה. אילו לא היו מגלים לנו את סגולות הטבק מלכתחילה, כנראה שזה לא היה חסר
לנו במיוחד... זו גם לא חכמה גדולה לגרום לאנשים להתמכר למשהו ואז לטעון שזהו מוצר
מבוקש...
ועוד משהו: אם לא
נייצר ווירוסים, ולא נייצר גם את האנטי – ווירוסים, נראה לי שכולם יסתדרו יופי עם
זה.
בעולם מתוקן (כלומר
בעולם כמו שהיה פעם), הצלחה אינה נמדדת רק על בסיס עובר ושב. יתרה מכך, מן
המפורסמות היא שאדם אינו נטמן בחלקת אבותיו כאשר חבילת דולרים באמתחתו. אם כך,
כנראה שלא פחות חשוב מהתוצאה (יתרה) זה הדרך, וכנראה שכדאי שנשאיר מאחורינו עוד
משהו חוץ מאשר תדפיס תנועות.
אפשר לייצר מה
שרוצים, ואפשר שמה שאנחנו מייצרים רווחי מאד ואפשר שפחות, אבל חשוב תמיד לשאול האם
המוצר או השירות שאנחנו מספקים אכן מועיל.
אז הגיע הזמן לנסח את
הכלל הראשון:
כסף איננו מטרה, אלא
אמצעי.
אמצעי כדי לייצג את התועלת האמיתית שאנו מביאים לסביבה, ואמצעי כדי לייצג את
התועלת שאנחנו מייחסים לתוצרת של הסביבה.
אם כך, אז מה ההבדל
בעצם בין צעיר שמוכר גאדג'ט חסר כל תכלית (שלא לומר מזיק) ב 100 מיליון דולר ובין
מישהו שנכנס לבנק ושודד 100 מיליון דולר? ההבדל היחידי הוא כנראה שהדבר השני אינו חוקי,
מה שמביא אותי לנושא השני: הגבול הדק שבין חוק, צדק ומוסר.
אנשי עסקים שעושים
הרבה כסף על גבי הציבור, ופוליטיקאים ואנשי ציבור שמפרסמים את עצמם על חשבון
הציבור, מתהדרים לעתים קרובות בכך שמה שהם עושים הוא "חוקי", מה שאומר שככל
הנראה נעשה מעשה לא צודק, לא מוסרי ושנגרם עוול אישי או ציבורי - רק שהמחוקק המקומי
עדיין לא הספיק למסד את החקיקה שתאסור על אותו מעשה.
אז הנה לכם הכלל
השני:
חוקים אינם מטרה, אלא
אמצעי.
אמצעי כדי ליצור עולם צודק יותר, והוגן יותר.
הסיבה היחידה שיש
חוקים בעולם, היא שישנם אנשים לא מוסריים ושלכל אחד יש מצפון שונה. אם כל האנשים
בעולם היו מוסריים – לא היה צורך באף חוק. כל יום נחקקים בעולם חוקים נוספים, כדי
למנוע מעשים לא מוסריים שהיו "חוקיים" עד היום. ולכן העובדה שמשהו נעשה
"לא בניגוד לחוק" לא הופכת אותו למוצדק.
אז יכול להיות שבעצם אין
הבדל עקרוני בין שודדי בנקים וסטארט-אפיסטים ישראלים בעמק הסיליקון?
ראו גם:
אקזיט
בעמק הסיליקון. כמה זה עולה לנו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה