המלך ארתור

תגובות סוערות בישראל בעקבות זכייתו של המתעמל האוקראיני ארטיום דולגופיאט במדליית זהב.

גורמים בוועד האולימפי: "הוא אינו דובר עברית ולא ידע שהוא מייצג את ישראל. מיד לאחר שקיבל את המדליה הוא אמר "יאחצ'ו דירה בצפון תל אביב".

אביו של ארטיום, אולג דולגופיאט (בתרגום מרוסית): "העץ לא נפל רחוק מהתפוח. אמרתי שהלב שלי קופץ משום שארטיום קופץ על מזרונים".

אמו של ארטיום, אנג'לה בילאן (?!): "בגלל חוק האזרחות ארטיום אינו יכול להביא לארץ את חברתו מבלארוס. נצטרך להישאר בקייב".

סקר חדש בישראל קובע: 101.3% מהנשאלים לא ידעו מיהו ארטיום דולגופיאט עד אתמול. 99.4% אינם מצליחים לבטא את השם המלא בלי טעות.

שר התרבות והספורט חילי טרופר: "עכשיו כל מה שצריך זה לאזרח גם את מייקל פלפס ואוסיין בולט ואנחנו מסודרים עם מדליות לפעם הבאה".

שרת הפנים שקד: "נשקול מתן אזרחות ישראלית לארתור, סליחה – ארטיום".

שר האוצר ליברמן: "נעדכן את התקציב ונעביר, על חשבון משרד הבריאות כמובן, עוד 50 מיליארד שקלים למשרד הספורט לטובת התעמלות קרקע".

רה"מ בנט: "בתקופת הממשלה הקודמת לא זכינו באף מדליית זהב".

המילה האחרונה

לקט של תגובות נדירות בעקבות אירועי השבועות האחרונים. לא נגענו.

סנגורה של פאינה קירשנבאום: "המומים מגזר הדין של 10 שנות מאסר, הרי מעשי קבלת השוחד והמרמה נמשכו רק 6 שנים. זאת ועוד, מה זה שוחד של מיליון ₪? ישנם נבחרי ציבור שקיבלו הרבה יותר ואף אחד לא מתלונן".

הפרקליטות בעקבות ההחלטה על משפט חוזר לרומן זדורוב: "משוכנעים שנצליח להתל בשופטים גם בפעם השנייה".

ח"כ מנסור עבאס (רע"מ): "אנחנו לגמרי מאמינים בדו-קיום בין שני העמים. אין שום סיבה שהעם הערבי והעם הפלסטיני לא יוכלו לחיות יחדיו בשלום בארץ הזאת".

ממשלת ישראל בעקבות ההתפרצות המחודשת של מגפת הקורונה: "מחכים בקוצר נשימה לכך שהתחלואה תעבור גם ליישובים חרדים, כדי שיהיה לנו סוף סוף את מי להאשים במצב הנוכחי".

בית המשפט המחוזי בת"א: "לא התרשמנו שמעשי השובבות הקלים שנצפו בערים המעורבות במהלך חודש מאי התרחשו על רקע לאומני. להערכתנו, הרקע למעשים היה דווקא רומנטי. לראיה, חלק מהנאשמים הקריאו במהלך המשפט קטעים מרגשים מתוך השיר "פרח נתתי לנורית".

גורמים בעיתונות הזרה: "לא ממש מבינים מדוע הממשלה החדשה בישראל נקראת "הממשלה הישראלית-פלסטינית הראשונה", כאשר אנו מאד מתקשים למצוא איזשהו מרכיב ישראלי בתוכה".

משרד הבריאות על אופן קבלת ההחלטות במשבר הקורונה: "נכון שהגב' שאשא-ביטון היא ד"ר לחינוך אבל אצלנו כל ד"ר הוא אוטומטית רופא בכיר ולכן נמשיך להטמיע את המלצותיה המקצועיות המעולות".

רבבות המפגינים שנשארו בבלפור למרות חילופי השלטון: "אנו עומדים על זכותנו הדמוקרטית להמשיך ולמחות כנגד הממשלה הקודמת".

יאיר לפיד: "אנטישמיות איננה קשורה רק לשנאת יהודים. כמו כן, בית המקדש הקדום בכלל לא נבנה בהר הבית אלא בצומת ביל"ו, ומקור השם "חנוכייה" הוא בכלל היכל הכדורסל נוקיהו".

לפני הקול

כרגיל, איך שמכריזים על בחירות, קמות וצצות להן כל מיני מפלגות חדשות עם שמות די מטרידים שלא נותנים מנוחה. הנה כמה דוגמאות:

"הישראלים" (חולדאי) – כלומר אם אחליט לא לתמוך בהם אז ינפיקו לי דרכון נורווגי חד-כיווני?

"תקווה חדשה" (סער) – ומה הם יעשו בעוד 10 שנים, יחליפו את התקווה החדשה בתקווה עוד יותר חדשה? ומה באשר לתקוות הישנות שלנו?

"המפלגה הכלכלית החדשה" (זליכה) – זאת אומרת שהם יסגרו את כל המשרדים האחרים?

ומה יהיה שמה של מפלגתו החדשה של עופר שלח – "היה עתיד"?

ואם איזנקוט יתמודד, כיצד תיקרא מפלגתו  – "נשארתי לבד, אבל הייתי רמטכ"ל אז מגיע גם לי להיות רה"מ"?

ולאן נעלמו "שינוי" (כן אבל איזה?), "קדימה" (לאן?) ו-"כולנו" (בשביל אחד, ואחד בשביל כולם?)

ועדיין לא שכחנו את התנועות הפוליטיות הוותיקות יותר:

אלו שלא הייתה להן סבלנות – "שלום עכשיו"

אלו שנוצרו לפני עידן ה Waze-– "יש"ע זה כאן"

ואלו שחילקו לעצמם ציונים לשבח בצירוף חוות דעת רפואית – "הימין השפוי" {האם כל שאר השמרניים הם פסיכופתיים?}

אחרי הקול

{מערכה ראשונה, 26.02.2019}
ב-11 לאפריל 2019 תנחת החללית הישראלית הקטנה, "בראשית", על הירח.
יום קודם, לאחר תום ספירת הקולות לכנסת ה-21, תנחת החללית הישראלית הגדולה של משה פייגלין, "זהות", על כדה"א. או אז יבין האחרון, שגם הפעם הוא לא יזכה להיות רוה"מ הבא של מדינת ישראל. אינני יודע אלו משני האירועים הוא צעד גדול יותר עבור האנושות.

{מערכה שניה, 08.04.2019}

החיים הם עניין של נקודת ראות, ולכל תופעה ישנם היבטים הפוכים, כף הזכות וכף החובה. למשל:

מחד גיסא, לאחר תום ספירת קולות החיילים והימאים, צפוי כוחן של הסיעות החרדיות לרדת במנדט אחד, הואיל וחרדים אינם משרתים ולא הולכים לים בשבת.

ומאידך גיסא, לאחר ספירת קולות האסירים, צפוי כוחם של החרדים לעלות חזרה ב-3 עד 4 מנדטים.

זאת ועוד:

ערב הקרב על הקלפי, כל המפלגות טוענות, לגמרי במפתיע, שהן מזהות נהירת בוחרים היסטרית לכיוון שלהן כך שבפועל הן יקבלו יותר מנדטים מאשר בסקרים. כנראה שבכנסת הבאה יהיו 200 מושבים.

{מערכה שלישית, 11.04.2019}

ד"ר מינה צמח: "הסקרים והמדגמים שלי מדויקים, זה הציבור שטעה בהצבעת האמת".
[הערה: הסקרים של מינה טועים לגמרי כבר למעלה מ 20 שנה, רק שפעם התירוצים היו הרבה יותר טובים. ואגב, הגיע הזמן, כבר מזמן, לחשבון נפש גם מצד מזמיני הסקרים האובססיביים]

פרופ' קמיל פוקס מסביר: "מה ששיבש את המדגמים, זה שכל המצביעים שהגיעו לקלפיות ב-5 הדקות האחרונות, כלומר בין 21:55 ל 22:00, הם תומכי מפלגות ימין".

בני גנץ ליועץ המשפטי לממשלה: "מבקש לאשר לי פנסיה על השעתיים בהן כיהנתי כראש ממשלת ישראל".

הערכה: בעקבות חגיגות הנצחון ההזויות משהו של אנשי "כחול-לבן", תונח דרישה בכנסת הבאה לבטל את הלגליזציה של הסמים הקלים.

מסתמן: התוצאות הסופיות בהחלט של בחירות 2019 יפורסמו לקראת בחירות 2023. השופט חנן מלצר: "לאור הקשיים הרבים בספירת הקולות, אנו שוקלים לאמץ את אחד הסקרים במקום לנסות להגיע לתוצאות האמת".

{לכל סיום יש התחלה חדשה}
אז זהו: הסתיימו הבחירות. ממחר יוכלו כל קצווי הקשת הפוליטית לעסוק בדבר העיקרי והוא: להתכונן לבחירות הבאות...

בחירות 2019: האם יהיו תוצאות סופיות?

רק עוד רגע

יש מפלגות עם שם קצת מלחיץ. למשל, "יש עתיד". מה, אם אני אצביע למפלגה אחרת אז אין לי עתיד?

ויש מפלגות עם שם די מרגיע. למשל, "יחד". כלומר, לא משנה כמה רע יהיה לך, אתה לא היחידי.

יש מפלגות עם תיאור קצת מובן מאליו. למשל, "חוסן לישראל" – ברור שישראל אז חוסן למי, ליפן?

ויש מפלגות עם תיאור קצת חסר. למשל, "זהות". זהות עם מי? זהות עם מה?

יש תנועות חסרות כל סובלנות. למשל, "שלום עכשיו".

ויש תנועות עם הרבה אורח רוח. למשל, "צדק לכל".

רגע,
אם בני גנץ לא מדבר ולא מתבטא, זה אומר שבקלפי הפתק שלו יהיה לבן או שנצטרך לשלשל לתיבה מעטפה ריקה?

רגע,
איך אני אמור להבחין בין "עוצמה יהודית" ל"חוסן לישראל", או בין "יחד" ל"כולנו" - האם משרד הפנים מתכוון להעביר קורסים בנושא?

רגע,

אם ישנן יותר מפלגות מבוחרים, וכל קלפי תתנשא לאיזה 8 קומות, האם תהיה מעלית או שכדאי להביא אתנו דרגנוע?

האם הקולות הפסולים והמעטפות הריקות ייזקפו לזכותו של בני גנץ?

חוק יסוד: כבוד האדם... ורעייתו

כבוד המפכ"ל, ורעייתו

כבוד הרמטכ"ל ורעייתו

כבוד יו"ר הכנסת ורעייתו

כבוד נשיאת בית המשפט העליון, ובן זוגה

כבוד מנכ"ל הלוטו, ורעייתו

כבוד ראש העדה הכנענית ורעייתו

כבוד יו"ר עמותת "תנו לנו לתת לכם" ורעייתו

כבוד נציבת שירות בתי הסוהר, ובן זוגה

איזה מזל שנבחרי הציבור עובדים בהתנדבות מלאה ואינם מפיקים כל תועלת מהשירות הציבורי. ואיזו התחשבות זו מצד הנואמים להודיע לנו שלכל אלה יש בני זוג ולא זו בלבד, הם נוכחים כאן בטקס. נו טוב, עכשיו אנחנו כבר באמת יכולים להיות רגועים.

{הערת המערכת: וכמובן שגם הנואם הבא בטקס יפרגן שוב לכל אלו, ורעייתם}

יום המתלוננים הטובים

מה זאת אומרת: "יום מעשים טובים"

מה, בימים אחרים מותר לעשות מעשים רעים?

למה אי אפשר לעשות מעשים טובים כל השנה?

מה שהרבה יותר נחוץ בארץ זה "יום המתלוננים הטובים":

יום אחד בשנה שבו אסור לישראלים להתלונן על שום דבר.

"יום מעשים טובים", כמו גם ימים בהם אנחנו נוטלים חלק בצעדת ענק לכבוד אמן ותיק ואהוב שנפרד מאתנו ("הוא מזכיר לנו את ישראל היפה של פעם"), איננו פיצוי הולם לעוולות הרבות אותן אנחנו עושים כל השנה. אם הזמנים של פעם היו טובים יותר, זה רק משום שאנחנו היינו טובים יותר. אנחנו, לא "המדינה", הממשלה או כלי התקשורת.

{הערת המערכת: הקוראים מוזמנים לעיין בטור הדעה: "אנחנו עם מושלם"}

שמחה מהולה בשמחה

לכל חברי, מכרי, קרובי ומקורבי,

לאחר כ 40 שנה בתפקיד, הריני מוסר בזאת את התפטרותי מהשתתפות באירועים המוניים ותעשייתיים כגון חתונות, בר מצוות ושאר שמחות.

זו הייתה עבודה תובענית, שוחקת, ובעיקר חוזרת על עצמה, וכמי ששרד את כל זה ואף עלה בידו להגיע למעמד פרישה נשגב ומחייב שכזה - עומד אני כאן היום לפני הקהל מלא גאווה.

אני מודה למשפחתי האורגנית על התמיכה ברגעים הקשים.

אני מבקש לכבד החלטה זו ולא לנסות לעמוד בדרכי.

על החתום,

ג.מ.

14.10.2017

הצעות חוק חדשות 3

הצעת חוק מס' 7/17 בנוגע לחגים:
חוק ביטול ארוחות משפחתיות המוניות בחגים.

אין צורך בהסברים.

חוק קיום החגים במועדם, אבל רק במועדם.

כך, לא נצטרך לאכול סופגניות כבר חודשיים לפני חנוכה, וגם חודשיים אחרי.

כמו כן, לא נאלץ יותר לשמוע את המשפט המתסכל: "תחזור אלינו אחרי החגים".

חוק מניעת כפילויות של חופשים וחגיגות.

מעתה, למגינת לבם של מארגני האירועים והמסיבות, נצטרך להחליט סוף סוף לאיזו דת אנחנו שייכים.

כך למשל, בשנה נתונה ייתכן רק ראש השנה אחד (האם הנוצרים עושים מסיבות מטורפות בא' בתשרי?). אגב, איך זה שראש השנה נמשך יומיים?

ואם אנחנו כבר רוצים לחגוג גם את ראש השנה וגם את הסילבסטר, גם את ט"ו באב וגם את יום ולנטיין, גם את פורים וגם את ליל כל הקדושים - אז למה רק פעמיים? אפשר לאמץ מועדים וחגים גם של יתר שאר ושלל הדתות. אם המטרה היא מה שיותר סיבות למסיבות, אז למה שלא נציין גם את חג האורות התאילנדי ("לואיי קרטונג") בסוף נובמבר, או את פסטיבל הדיוניסיה לכבוד אל היין, דיוניסוס (שאף נערך מס' פעמים בשנה)?

הצעות חוק חדשות 2

בארץ, מקובל להגיש הצעות חוק לעתים קרובות, אלא שרובן אינן מהפכניות כלל ועיקר, ובמקרה הטוב לא מעלות ולא מורידות. אז הנה כמה הצעות חשובות באמת, שישנו את פני המדינה ללא היכר.

הצעת חוק מס' 1/17:

חוק איסור מוחלט על צירוף משתמשים לקבוצת וואטס-אפ חדשה ללא רשותם ו/או הסכמתם.

הצעת חוק מס' 2/17:

חוק חיוב המשתמש להגהה בטרם שליחת הודעות וואטס-אפ או SMS.

הצעת חוק מס' 3/17:

חוק "יום המתלוננים הטובים".
יוחלט על יום מיוחד כל שנה בו אסור להתלונן על "הממשלה", "המדינה" ו"התקשורת".

הצעת חוק מס' 4/17:

חוק איסור הטרדת תושבים בטלפון הקווי ע"י מפרסמים, ביטוחים, שירותים, עמותות וסקרים.

מעתה, אני לא רוצה להרים את השפופרת כדי לענות במשך איזה 20 דקות על שאלות כגון "איזה קוטג' הוא יותר יוקרתי בעינך: תנובה, טרה או עמק?"... מה יוקרתי בקוטג', מה, זה מכונית?

הצעת חוק מס' 5/17:

חוק איסור מתן מתנות כלשיהן (כספיות או אחר) בארועים.

כך, יצטמצמו האירועים לגודל סביר של משפחה + חברים קרובים, בדומה למה שמקובל בחו"ל במדינות המערב. כך, נגיע רק לארועים חשובים באמת ולא נצטרך לנדוד כל שבוע לאיזה אולם הנמצא מאחורי איזו חורשה של איזה קיבוץ. כך, לא נשקיע איזה ½ יום + צ'ק שמן רק כדי לפרגן לאיזה מישהו שלא ראינו 20 שנה וספק אם יזהה אותנו מחר ברחוב, ואז לחזור הביתה מהמסע הארוך מבלי להבין מה בדיוק עשינו שם.

הצעת חוק מס' 6/17:

חוק ביטול מיידי של הלוטו והטוטו.

כך, במקום שמתנ"סים ואצטדיונים יוקמו רק מכספיהם של אוהדי הכדורגל, הם ימומנו מהמסים של כלל הציבור, לרבות אזרחים מהעשירון והאלפיון העליון, שלהם אמצעים העולים במקצת על אלו של האוהד הממוצע, ואשר גם ילדיהם הולכים לפעמים למתנ"ס המקומי.

כך, כל כספי הציבור יופנו להקמה והבניה עצמה במקום ש 30% יועברו לשכר של מנכ"ל הטוטו, מתקניו ועסקניו הרבים.

הצעות חוק קודמות מאת אותו מחבר:

הצעת חוק מס' 1/15:

קנס כספי כבד למי שמעלה פוסטים מיותרים וחסרי כל משמעות. עונש כבד יינתן גם למי שיעשה "לייק" לפוסטים שכאלו.

מעתה אני לא רוצה יותר לראות "שיהיה שבוע נפלא לכולם", "היום התעוררתי בחמש בבוקר" (אז מה אתה רוצה, מדליה?), תמונה של כלב שאוכל גלידה או סרטון מבוים שבו חתולים רוקדים "הורה".

הצעת חוק מס' 2/15:

קנס כספי כבד על התנצלות קולקטיבית בסגנון של "אני מצטער אם פגעתי במישהו השנה".

מעתה, נאלץ להראות גדלות נפש אמיתית, ולא מזויפת. כך, במקרה ופגענו במישהו, נצטרך להתנצל מיד לאחר מכן, ולא חצי שנה אחרי. כמו כן, את ההתנצלות נצטרך להביע ישירות בפני האדם שנפגע, ולא בפני איזשהו "חייל אלמוני" שרירותי.

הצעת חוק מס' 3/15:

איסור מוחלט על הטסת ילדים מתחת לגיל 12 במחלקת תיירים.

מעתה, כאשר ניסע לנפוש איפשהו ברחבי הגלובוס, נוכל לפתוח את החופשה הנינוחה לאחר טיסה נעימה ושלווה, ולא נצטרך להגיע ליעד סחוטים ועצבניים, אחרי שבמשך 5 או 10 שעות צרחו לנו באוזניים, בעטו לנו בכיסא מאחורה, וחסמו לנו את המסדרון בדרך הבלתי אפשרית לשירותים.

הגיע הזמן לעשות פה קצת סדר...

מגיע לכולם

חלק ראשון: מגיע לכולם.

מגיע לנכים, מגיע למאבטחים

מגיע לחיילים, מגיע לפועלים

מגיע למורים, מגיע להורים

מגיע לשוטרים, מגיע לדוורים

מגיע לספורטאים, מגיע לכבאים

לכולם באמת מגיע.

מגיע לגננות, מגיע לסייעות

מגיע לרופאים, מגיע לאחים והאחיות

מגיע לטייסים, מגיע לדיילים והדיילות

מגיע לגימלאים, מגיע לימאים

מגיע לעובדים, מגיע למעסיקים, מגיע גם לכל האחרים

אז יש לי הצעה מאד פשוטה: בואו פשוט נחלק כסף לכולם!

ולכל אלו שעדיין תוהים מי משלם על כל זה אז ככה: הואיל והברון רוטשילד כבר עזב את הארץ, יוצא שאתם משלמים! והואיל וה"מדינה" (כלומר אנחנו בעצמנו) אינה יכולה לתת לכולם, צריך כל כמה שנים להחליט מהם הצרכים האמיתיים ומהם סדרי העדיפויות, ורק אז לתקצב בהתאם. אין זה נכון לתעדף סקטור מסוים רק משום שהוא החליט כרגע להפגין, או רק משום שהוא זוכה לסיקור תקשורתי פופוליסטי נרחב.

ולכל אותם אלה שמתמלאים סימפטיה כלפי איזה שר שמכריז בגאווה משהו כמו "העברתי כסף לטייסים", אז ככה: מסתבר שזה לא יצא מכיסו הפרטי אלא הוא פשוט לקח את זה ממקום אחר. במלים אחרות: עכשיו יש פחות כבישים, פחות תרופות, פחות חינוך לגיל הרך או פחות נגמ"שים ממוגנים. נהדר.

אולי פשוט ניתן כסף לכולם...

חלק שני: יועצים.

יועץ לפיתוח אישי, יועץ לפיתוח ארגוני

יועץ לעיצוב פנים, יועץ לעיצוב חוץ

יועץ לעסקים קטנים, יועץ לעסקים גדולים

יועץ לטיולים, יועץ לביטוח מנהלים

יועצת לילדים, יועצת להורים

יועצת לקידום אתרים, יועצת לפגישות בין חברים

יועצת לסידור פרחים, יועצת לקשירת שרוכים

יועצת הנקה, יועצת החלקה

יועץ לשטיפת כלים, יועצת לאיך לא לצאת מהכלים

מרוב יועצים לא רואים את היער...

הערת המערכת: נדמה שבארץ הולכים ומתרבים מקצועות השירות המלאכותיים משהו, וזה בהחלט מעורר את השאלה האם ישנו צורך או תועלת אמיתיים בכל אלו. אולי העצה הכי טובה היא פשוט להיזהר מיועצים...

מרוב יועצים לא רואים את היער...

המרוץ אחר הגלימה

{על שלטון החוק בישראל}

נפתח בכמה פרפראות.

פרקליט המדינה: "הלוואי שהיה אפשר לסיים את חקירות נתניהו מהר יותר".

באמת מעניין במה זה תלוי: במזג האוויר? בהגרלת מוקדמות ליגת האלופות בכדורגל? במצב הדמוגרפי בונצואלה?

ח"כ איתן כבל: "צריך להקים ועדת חקירה שתבדוק את הקשר בין הבנקים לטייקונים".

ובכן, הקשר הוא מאד פשוט: הבנקים שייכים לטייקונים.

ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר עתידה לדחות את בקשתו של אולמרט לשחרור מוקדם.

הנימוק: כל עוד העיתונאי דן מרגלית מסתובב חופשי, עדיף לאולמרט להישאר בכלא.

ועכשיו ברצינות.

בית הדין הצבאי לערעורים ביקש משני הצדדים בפרשת אלאור אזריה להגיע ל"הסדר טיעון" או "עסקת גישור" בטענה שמדובר כאן "בתיק קשה" ולמרות זאת, לא הושגה פשרה. כמה חבל, עכשיו שופטי בית הדין יצטרכו סוף סוף לעשות את עבודתם ולהכריע. ברור שהרבה יותר קל זה לשלוח את הצדדים לגישור וללכת לשתות אספרסו בקפה ג'ו. ואם אי אפשר או לא נוח להכריע במקרים "קשים" אז נשאלת השאלה לשם מה הם עוטים את הגלימה ולשם מה הפקדנו בידם את הסמכות - הרי את זה שזה "תיק קשה" גם אני יודע להגיד. ומה זאת אומרת "הסדר טיעון" בין התביעה ובין הנאשם, ומה עם הצד שנפגע (למשל, משפחת ההרוג)? הרי אף אחד לא שואל אותם...

{הערת המערכת: זה נכון באופן כללי לעסקאות טיעון. העובדה שהקורבן אינו שותף ל"עסקה", מעוררת שאלה עקרונית באשר למוסריות של עצם העניין}

הקוד האתי שמקדם השר נפתלי בנט כולל, בין היתר: איסור על מרצים במוסדות להשכלה גבוהה להביע דעות פוליטיות במהלך השיעורים.

יו"ר ועד המרצים למדעי הרוח והחברה בתגובה: "זו גזירה קשה מאד עבורנו, שכן כעת לא נוכל סתם להעביר את השיעורים בתעמולה פוליטית אלא נצטרך באמת ללמד מקצועות כגון ספרות, היסטוריה ומדעי המדינה. אינני יודע איך נעמוד בזה".
ובכן, חופש אקדמי איננו חופש ביטוי. משמעות המושג היא חופש בבחירת תכני הקורס ואופן הוראתם וגם אז, תחת מגבלות מסוימות של תכנית הלימודים. אין הכוונה היא להפוך את השיעורים לבמה לקידום עמדות פוליטיות, ובתוך כך להעמיד את הסטודנטים שאינם מסכימים עמך ואשר תלוים בך, במצב לא נעים. אם מרצה "נאור" כלשהו רוצה להסביר את עמדותיו ל"פשוטי העם", יואיל נא לכתוב מאמר, ספר או בלוג בנושא.

הכי טוב "פשרה"...

ארץ הסטארטאפים – האמנם?

בכל שנה קמים בישראל כ 1,200 סטארט-אפים אשר כמעט כולם נסגרים וגם הבודדים שמצליחים (מגיעים נניח, ל"אקזיט"), מגלים שבמקרה הטוב, המוצר שלהם מחזיק מעמד איזה 6 חודשים עד שהלקוח כבר לא צריך אותו או שהוא מוצא משהו טוב יותר בשוק.

אם כן, שורש הבעיה הוא שרוב המוצרים והשירותים לא ממש מביאים תועלת מובהקת.

לעומת זאת, הנה כמה רעיונות שפספסנו, אשר יכלו לשנות את העולם:

1. אפליקציה שמאפשרת לך לצאת מקבוצת "וואטסאפ" מבלי שאף אחד ישים לב ו/או ייעלב.
2. אפשרות לעבור באופן אוטומטי מהערוץ בו אתה אתה צופה לערוץ אחר כאשר מתחילות הפרסומות, ולחזור לשידור המקורי מיד בסיומן.
3. אפליקציה שמסננת פוסטים מיותרים וחסרי כל משמעות. מעתה אני לא רוצה יותר לראות "שיהיה שבוע נפלא לכולם", "היום התעוררתי בחמש בבוקר" (אז מה אתה רוצה, מדליה?), תמונה של כלב אוכל גלידה או סרטון מבוים של חתולים רוקדים "הורה".
4. תוכנה נוסח "וויז" שתמצא לך גם חניה.
5. תוכנה נוסח "וויז" לאיתור מוצר ספציפי בחנות או מרכז קניות.
6. 'נכיון שטרות': שירות רכישת שטרות של 200 ש"ח מאנשים במצוקה. השטרות האלו הם הרי לא שימושיים בעליל, ללא כל יכולת לקבל מהם עודף בחזרה. אז איך העסק עובד? אתה בא למישהו כזה, ומציע לו נניח, 180 ש"ח תמורת השטר של ה 200. עכשיו, בשבילך זה רווח נקי של 20 ש"ח לעסקה. בשבילו, זה או 180 או כלום ולכן הוא ילך על זה. 
7. "וויז" שמוצא לך אנשים עם שטרות של 200 ש"ח.
   

עד שהמצאנו את נורת הפלואורוסנט, כולם כבר עברו לתאורת לד...

"מהפך" בבחירות ארה"ב 2016 - האמנם?

איזה מזל.

איזה מזל שיש לנו פרשנים עם כזאת יכולת של ראיה לטווח ארוך וחשיבה קדימה, שתמיד אפשר לסמוך עליהם שתחזיותיהם יתממשו אחד לאחד.

איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים שכל כך מקפידים על יושרה ואובייקטיביות בסיקור הנושא, כך שלמעשה אתה אף פעם לא יודע מה העמדה האישית שלהם בנוגע לעניין.

איזה מזל שיש לנו פרשנים כל כך מוכשרים, שמספיק להם לקרוא כמה מאמרים ב"גוגל" כדי להפוך להיות מומחים גדולים לפוליטיקה אמריקאית.

איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים כל כך מחויבים, שאף על פי שטעו וכשלו שוב ושוב בניתוח המצב הפוליטי בארץ, ובמיוחד לקראת הבחירות, זה לא ממש הפריע להם לקחת מטוס לניו יורק ולהתחיל מיד להסביר לנו בנחרצות מה מתרחש בנפשו של העם האמריקאי.

איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים כל כך אחראיים, עד כי אינם סומכים על האזרח האמריקאי הבור והנבער מדעת שיצביע נכון, אלא מחליטים בשבילו ובמקומו מה הכי נכון עבורו.

איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים שמקבלים את כללי המשחק הדמוקרטי, ולכן תמיד מכבדים את הכרעת הציבור ומפרגנים למנצח, גם אם הוא לא הבחירה שלהם.

איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים כל כך חדורי ביקורת עצמית, עד כי אין להם שום בעיה להסביר לנו למה כל העיתונאים והפרשנים של ארה"ב טעו בגדול.

איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים שתמיד עושים חשבון נפש, לוקחים אחריות, ומפיקים לקחים לקראת הפעם הבאה.

איזה מזל, באמת לא יודע מה היינו עושים בלעדיהם...

ללא ספק, מה שעומד לקרות זה...

קפריסין למטייל הרוסי

השבוע טסתי לקפריסין (היוונית), אבל לא באמת הגעתי לשם.

אז ככה:

התיירים – רוסים.

סוכני נסיעות מקומיים, פקידי קבלה, מלצרים, מוכרים בחנויות וכל מי שאתם רוצים – רוסים.

השפה המקומית – רוסית.

במועדונים – קאריוקי ברוסית.

הכרוז בשדה התעופה, השלטים, המפות – נו טוב, אתם כבר מבינים לבד.

ואם אתה בטעות אומר משהו כמו "קליספרה" (ביוונית: ערב טוב), אז מביטים בך כאילו הרגע צנחת מצפון המאדים. בשלב מסוים כבר חשבתי להתחיל לשלם ברובלים במקום ביורו.

אז פצ'ימו פרוסקי? (בתרגום לעברית: למה רוסית?)

בהתחלה חשבתי שפתחו שם חנות לטרננינגים, מועדון שחמט או עסק להעתקת תוכנות לא חוקיות. אח"כ גיליתי את הסיבה העיקרית: אנשי עסקים ממוצא אוליגרכי כלשהו השתלטו על האי והתוצאה: התרבות הקפריסאית האותנטית נמחקה כמעט לחלוטין. אז בסדר, יש איזה מסעדה בכפר קטן באמצע שומקום ששם מדברים יוונית ואוכלים סופלאקי ואם אתה רוצה, אתה יכול לקפוץ ראש אל רחבת הריקודים בסגנון קפריסאי חופשי לצלילי הבוזוקי – אבל זהו היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. זה טיפה בים התיכון. זה מעט מדי ומאוחר מדי בשעות הלילה.

וזה עדיין לא כל התרמית, כי מילא אם היו מיידעים אותי על כך מראש, ואז ייתכן שהייתי מגיע ועוד יותר ייתכן שלא, אלא שבאינטרנט ובמדריכי הטיולים משום מה אף אחד לא טורח לציין "פרט שולי" שכזה. יש לעדכן לאלתר את כל הספרים. למשל, את "המדריך למטייל בקפריסין" צריך להחליף ב "המדריך למטייל הרוסי בקפריסין" ואת "קפריסין למשפחות" צריך להחליף ב "קפריסין למשפחות חד הוריות".

בוא נאמר כך, אם ביום הראשון שלי שם שמחתי על כך שניצלתי מדריסה (הם נוהגים בצד שמאל, והסתכלתי לכיוון ההפוך...), אז ביום האחרון, אחרי כל מה שעברתי, הצטערתי על כך שלא נדרסתי כבר בהתחלה...

לסיכום: נסעתי לקפריסין ונחתתי בשלוחה של רוסיה.

בפעם הבאה אנסה לקחת טיסה למוסקבה, ואולי ככה אגיע סוף סוף לקפריסין.

סיפורי אולימפיאדה

{במהלך אולימפיאדת ריו 2016}

סוף סוף הבנתי כיצד מכריזים על המנצח בג'ודו: זה שקושר את החלוק ראשון לאחר שקמים מהמזרן.
אגב, אם אתם אתם חושבים שג'ודו זה יותר אלגנטי מקראטה, אז אנחנו כנראה חלוקים.

בג'ודו המפסיד בוכה מרוב אכזבה, ואילו המנצח בוכה מרוב שמחה. כלומר, בכל מקרה בסוף כולם בוכים - וגם הצופים.

אז אפשר פשוט להחליט שבמקום להטיח אחד את השני על המזרן, נקדיש יום שלם באולימפיאדה להתיפחות דמעתית משותפת. אפשר גם להחליט לשדר ג'ודו בימים קודרים ונוגים במיוחד כמו כיפור או תשעה באב.

עכשיו זה גם ברור מה המטרה ב"היאבקות" – לשים מה שיותר אבקה על הידיים.

בכלל, באולימפיאדה ישנם ענפי ספורט שיש רק באולימפיאדה, ואשר איש אינו מבין את החוקים שלהם, כולל השחקנים.

למשל סיף: עולים שני מתחרים עם חליפות ומסיכות, אתה לא רואה מי נגד מה, הם דוקרים אחד את השני לשווא עם איזה אנטנה של פיג'ו במשך דקה ואז, השופטים מורידים נקודה לאחד הצדדים בגלל שהוא "איבד את זכות ההתקפה", ואז גם הפרשן מבין סוף סוף מה קרה...

ומה זה בכלל התעמלות אומנותית? מה, הספורטאים באים עם ציורים של ואן גוך על הידיים?

ומה ההבדל בין זה ובין בלט או מיומנה?

ואיך אפשר לתת ציונים על זה? אמנות היא היכולת לעורר תגובה אצל הצופה או מיליוני הצופים במקרה זה, ולא רק אצל איזה 2 שופטים חצי אוטומטיים.

ורכיבה על סוסים? מה, לא שמעו שם על אופניים חשמליות?

וירי על צלחות חרס מעופפות? מסכנות הציפורים שעוברות שם במקרה.

וזריקת דיסקוס או הטלת כידון? זה אמנם לא הופיע ב ynet אבל נדמה לי שמלחמת אתונה-ספארטה כבר הסתיימה.

ג'ודו: בואו פשוט נבכה וזהו.

מכירים את זה 2

עוד לא קרה לי שעמדתי בתור ל"קופה המהירה" ולא היו שם קונים שיש להם הרבה יותר מאשר 10 פריטים.
אני חושב שבארץ צריך לשנות את השם מ"קופה מהירה" ל"קופה לאנשים חסרי סבלנות".

(אפשר לנסות גם: "קופה לאנשים שאוהבים לתחמן" או "קופה לאנשים שחושבים שהם יכולים לתחמן")

זה כבר הרבה שנים שהאירוויזיון חדל להיות תחרות שירה והפך להיות תחרות בשכנות טובה:

שבדיה נותנת את הנקודות לדנמרק, נורבגיה ופינלנד. קרואטיה נותנת נקודות לסלובניה ובוסניה.

לטביה נותנת את הנקודות לאסטוניה, רוסיה, וליטא. קפריסין נותנת נקודות רק ליוון.

חבל שמצרים, ירדן וסוריה לא משתתפות...

אגב מאז שלוקסמבורג פרשה מהאירוויזיון אי שם בשנות ה90, לא ממש ברור מה עושים בלוקסמבורג...

קרה לכם כבר שניסיתם להוריד מהאינטרנט שיר של "איירון מיידן", "מטאליקה" או משהו כזה וזה לקח המון זמן כי כאילו, זה רוק כבד...

בארץ מלמדים את הילדים כבר בגיל קטן, שכאן אף פעם לא עונים באופן ברור וישיר לשאלות.

למשל: "ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי?" ומה הליצן עונה:

"ליצן קטן נחמד, רוקד עם כל אחד"

אחי: מה אתה חופר? תגיד כן כן/לא לא אני אגש לליצן אחר...

קופה מהירה בסופרמרקט: כנראה שאין מה למהר...