סה"כ צפיות בדף

על הבלוג

על עורך הבלוג: גור מיטלמן עוסק בהוראה, מחקר ופיתוח הקשורים לתחום האנרגיה.
במקביל הוא גם כותב טורי דעה בלתי מתפשרים על הנושאים הבוערים של ימינו, ולא חדל לתאר בדרכו הייחודית את המציאות באזורנו.

יום חמישי, 10 בנובמבר 2016

"מהפך" בבחירות ארה"ב 2016 - האמנם?

איזה מזל.
איזה מזל שיש לנו פרשנים עם כזאת יכולת של ראיה לטווח ארוך וחשיבה קדימה, שתמיד אפשר לסמוך עליהם שתחזיותיהם יתממשו אחד לאחד.
איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים שכל כך מקפידים על יושרה ואובייקטיביות בסיקור הנושא, כך שלמעשה אתה אף פעם לא יודע מה העמדה האישית שלהם בנוגע לעניין.
איזה מזל שיש לנו פרשנים כל כך מוכשרים, שמספיק להם לקרוא כמה מאמרים ב"גוגל" כדי להפוך להיות מומחים גדולים לפוליטיקה אמריקאית.
איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים כל כך מחויבים, שאף על פי שטעו וכשלו שוב ושוב בניתוח המצב הפוליטי בארץ, ובמיוחד לקראת הבחירות, זה לא ממש הפריע להם לקחת מטוס לניו יורק ולהתחיל מיד להסביר לנו בנחרצות מה מתרחש בנפשו של העם האמריקאי.
איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים כל כך אחראיים, עד כי אינם סומכים על האזרח האמריקאי הבור והנבער מדעת שיצביע נכון, אלא מחליטים בשבילו ובמקומו מה הכי נכון עבורו.
איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים שמקבלים את כללי המשחק הדמוקרטי, ולכן תמיד מכבדים את הכרעת הציבור ומפרגנים למנצח, גם אם הוא לא הבחירה שלהם.
איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים כל כך חדורי ביקורת עצמית, עד כי אין להם שום בעיה להסביר לנו למה כל העיתונאים והפרשנים של ארה"ב טעו בגדול.
איזה מזל שיש לנו עיתונאים ופרשנים שתמיד עושים חשבון נפש, לוקחים אחריות, ומפיקים לקחים לקראת הפעם הבאה.

איזה מזל, באמת לא יודע מה היינו עושים בלעדיהם...
ללא ספק, מה שעומד לקרות זה...

יום רביעי, 2 בנובמבר 2016

פה זה לא אמריקה

פה זה לא אמריקה.

כי כאן משתוממים, כל פעם מחדש, על כך שממשלה שזוכה לאמון הציבור שוב ושוב, מתעקשת דווקא לבצע את המדיניות שלה ולא של האופוזיציה.

כי כאן מחליטים תמיד שלא להחליט: לא מצביעים "הבית היהודי", ולא מצביעים "מרץ".

כי כאן הפרשנים חושבים שהבעיות של קלינטון הן זניחות, אבל הבעיות של טראמפ הן פשע כנגד האנושות.

כי כאן חושבים שצביעות, התחסדות וחנפנות הן המצאות רשומות על שמינו. אנחנו לא מבינים איך זה יכול להיות שאמריקאים רבים אומרים בסקרים וברחוב קלינטון, אבל מאחורי הפרגוד הם ישימו טראמפ.

כי כאן חושבים שתקשורת מוטה ומכוונת, אשר לוקחת צד במאבק הפוליטי שלא לומר יוצאת מגדרה כדי לקדם אותו, זה פיתוח ישראלי.

כי כאן הפרשנים לא מבינים מדוע בעיני אזרחים אמריקאים רבים, שחיתות ממסדית זה משהו שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, וכי החוקה ושלטון החוק זה לא עוד תחום אלא מה שמגדיר אותם בעצם. זה הדבר היחידי שמקשר בין חקלאי במונטנה ובנקאי בניו יורק. אם אין את זה, אין אמריקה.

אמריקה זה לא פה.

כי באמריקה ישנה כמיהה חזקה לשינוי ומיאוס לא מבוטל מהממסד והשיטה, וגם אם הטוען לכתר לא ינצח לבסוף, עצם המרוץ הצמוד עשוי להיחשב מבחינתו להישג.

כי באמריקה עדיין לא מבינים את מה שכל ישראלי יודע כבר מזמן, שבמערכת פוליטית דינמית מאד, הסקרים מעוותים את הדמוקרטיה ואינם שווים דבר, ושרמת אי הוודאות של התחזיות גבוהה בהרבה מהפערים בין המועמדים, עליהם מצביעה התחזיות. אז פעם היא מובילה בצפון ניו המפשייר ופעם הוא מוביל באזור הרי האפלאצ'ים של פנסילבניה, ופעם היא בבעיה ופעם הוא בבעיה, וכל שעה זה משתנה. אתם יודעים מה? אתם (הסוקרים) בבעיה.

כי באמריקה לא מבינים כיצד התדרדרה מערכת הבחירות הנוכחית לתהום כזאת. כיצד הרכילות הפכה להיות המנה העיקרית, במקום לדבר על עמדות, מדיניות, יכולת ביצוע ותכונות אישיותיות החשובות להנהגה. האם אמריקה נדבקה מישראל?

כי באמריקה יש יותר מדי אגו וסכימות קבועות.
במצב שבו שני המועמדים מטעם המפלגות הגדולות לא משכנעים, כאשר מתמודדת אחת אינה מכירה בשלטון החוק ובצורך לשמור על זהות אמריקאית ("כניסה חופשית למהגרים"), והמתמודד האחר אינו מכיר במדע ("אין דבר כזה התחממות גלובלית") ואולי גם לא יכיר בתוצאות הבחירות, צריך לשקול הליך מוסכם משותף שבו שניהם זזים הצידה ונותנים לסגנים שלהם להתמודד במקומם. במקרה הזה, נדמה ששני הסגנים: סנאטור טים קיין (ד), ומושל אינדיאנה מייק פנס (ר), טובים בהחלט מהבוסים שלהם.