מגיבורי האור לגיבורי החושך

יכול להיות שהמשבר ביחסי ישראל-ארה"ב נובע מזה שאין לנו כאן יותר גיבורים?

בארה"ב יש תמיד נשיא כל יכול חזק ויציב. פעם גם פה היה שלטון יציב.
אבל היום, הממשלה מתחלפת בערך כל עונה.

בסרטי פעולה אמריקאים ישנו תמיד גיבור על כל יכול שמצליח לגבור לבדו על כל הרעים: רמבו, שוורצנגר, איירון מן.

פעם גם לנו היה את יהורם גאון שהרחיק עד לאנטבה כדי להציל שבויים ישראלים בסרט של מנחם גולן. (עד היום לא הבנתי אם זו עלילה בדיונית או שזה מבוסס על סיפור אמיתי...)

אבל בסרטים ישראלים כבר מזמן אין רמבו.

בקבוצות NBA, ישנו תמיד איזשהו כוכב עליון כל יכול: מג'יק ג'ונסון, מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס.

פעם גם פה היו. 
כל אחד ידע מי זה אלוף משנה טליק ברודיק ומי זה ארכיבישוף הניצחון מ. י. ק. י ברקוביץ'.

אבל במכבי ת"א כדורסל של היום, איננו יודעים אפילו את שמות השחקנים.

אז מה, נגמרו לנו הגיבורים? לאן נעלמו בר כוכבא, בן גוריון, יוני נתניהו ומיקי ברקוביץ'.
האם נשארנו בעצם רק עם קצב, אולמרט ו...אורן חזן?

האמריקאי הממוצע איננו יודע כמעט מאומה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא אינו יודע מה יש בבקעת הירדן או מה המרחק בין כפר סבא לקלקיליה. מה שהם יודעים זה שפעם אגרוף של בן גוריון או שמיר על השולחן היה אגרוף, ואילו היום אנו די מפולגים ומפוזרים, ללא יכולת להתלכד סביב הנהגה אחת או מטרות מוסכמות.

אז אם אנחנו רוצים "להישאר על המפה", אולי כדאי שנתגבש וגם אם אפשר, שנמצא איזה גיבור אחד או שניים.