ללכת עם הזרם, לחשוב בתוך הקופסה

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה ישראלית מדאיגה של הצורך לשתף את הכלל בכל פעולה שגרתית למדי שאנחנו עושים: "יושב בבית קפה עם אשתי", "יצאתי לטיול עם הכלב" או "בדרך לפגישה עם לקוח" (נו, אז?) הם רק מס' דוגמאות לכך.

הפוסטים האלו, רובם ככולם, הם הרי חסרי כל ערך ו/או משמעות. הם לא אומרים כלום, זה לא מעניין ובטח שלא מרגש. ובכל זאת, כל כך הרבה צייצנים חוטאים בכך, אז יש בזה משהו.

אם כן השאלה הבסיסית כאן היא: אז לשם מה או, מה עומד מאחורי הצורך האובססיבי הזה לשתף?

הסבר מיידי הוא כי הטכנולוגיה של היום פשוט מאפשרת את זה. הסבר אחר הוא שהיום הכל קשור לשיווק ויחסי ציבור ואם אתה לא מצייץ, אתה לא קיים.

אבל לדעתי יש כאן גם משהו עמוק יותר והוא: הצורך לקבל אישור תמידי מהסביבה על כך שאנחנו נורמלים ונורמטיביים – מעין משוב חיובי. אנחנו רוצים להיות חלק ממסגרת, ממערכת, באמצע, במרכז, לא להיות חריגים.

זה גם חוקי הטבע: כאשר מתבוננים בעדר אורגניזמים יבשתי או להקות ציפורים אז בהחלט מבחינים במגמה של לנסות ולהיות באמצע, מוקפים, מוגנים (הצפיפות סביב המרכז גבוהה יחסית). כך, רוב האוכלוסיה מתמקמת לה בין גדרה לחדרה, ובמיוחד בגוש דן. מה שבטוח, בטוח.

אז בסדר, נניח שהבנו את הצורך לשתף, אבל מה גורם להמוני עוקבים ללייקק ולהגיב במלוא העוצמה לכל פוסט סתמי שכזה?

אולי אנחנו פשוט עושים "לייק" כדי שאח"כ, כאשר אנחנו נעלה פוסט שטותי, אז יעשו גם לנו (בדומה לתופעה הישראלית הבלעדית של צ'קים בשמחות...).

אבל גם כאן יש כנראה רובד עמוק יותר: גם העוקבים והמאמינים צריכים מסגרת, וכאשר אתה מגיב, אתה חלק ממשהו – אתה לא לבד.

לרבים מהעוקבים יש גם "גורו" אחד או יותר, מעין אלילים כאלו שלא משנה מה הם יעלו לרשת, מיד יזכו ל"לייק", בד"כ מבלי שהטוקבקיסט המצוי קורא את רוב הטקסט, ובטח שלא מתעמק בו. לפעמים אין בכלל טקסט, מישהו מצייץ משהו כמו: "שבוע טוב", "חג שמח" או "איזה יום יפה" ואז להקת עובדי האלילים מגיבה עם משהו בסגנון של: "יום טוב גם לך, איש מקסים ואהוב". יש גם את אלו שמעלים תמונה שלהם אוכלים גלידה או רוכבים על אופניים, וזוכים לתהילת עולם כאשר עדת המאמינים לא נשארת אדישה עם תגובות כגון: "איזה גיבור" או "אתה אלוף" (על מה? מה הוא בדיוק עשה?).

כן כן, לכל אחד יש את הדת שלו: יש המאמינים באל אחד, יש המאמינים בשוק חופשי ובצמיחה, יש המאמינים בסוציאליזם ויש ההולכים באש ובמים אחר צייצני פייסבוק סדרתיים.

ואחרית דבר: הרשתות החברתית הן המצאה נהדרת ופלטפורמה מצוינת להעברת מידע חיוני, להחלפת רעיונות ולשיתוף חוויות. כמה חבל שבארץ הרסנו לחלוטין את הקונספט הזה.

 כנראה שכל אחד צריך איזה "גורו" אחד לפחות.